כשנכנסתי לתפקידי כסגן שר נחתם מול סיעת נעם בראשותי הסכם קואליציוני.
על פי ההסכם הזה, היה אמור למשל, להיות מתוקן באופן חלקי העוול שנעשה עם תלמודי התורה הלאומיים.
במציאות ההזויה הנוכחית, אלפי תלמידים בתלמודי התורה הציוניים מופלים לרעה יותר מכל מגזר אחר במערכת החינוך.
מדובר במוסדות שמאה אחוז מבוגריהם מתגייסים לשירות משמעותי, רבים מהם לתפקידי קצונה.
מדובר במוסדות שבוגריהם, הוריהם ומוריהם לוחמים כבר קרוב לשנה בדרום ובצפון, בסדיר או במילואים.
מדובר בציבור שלצערנו גם בבתי הקברות הצבאיים יש לו נציגות לא מבוטלת.
בנטל השירות הצבאי הציבור הזה נושא ועוד איך, אבל כשזה מגיע למה שאמור להיות חוק חינוך חינם, הציבור הזה מתוקצב בכ-30% מהתקצוב של החינוך הממלכתי, והנטל הכלכלי נופל על ההורים בלי שום שוויון.
נאבקתי כדי שתיקון העוול הזה ייכנס להסכם הקואליציוני. כל סיעות הקואליציה חתמו על כך.
לצערי הרב, הסעיף הזה בהסכם לא כובד, ואני דורש שהתיקון הזה יקרה.
לא ייתכן שציבור שכזה ישלם בדמו בשדות הקרב, וייאלץ לשלם בלי שום פרופורציה על חינוך ילדיו.
מה שעוד הופיע בהסכם היה תקצוב הרשות לזהות לאומית-יהודית, שהוקמה כחלק מההסכם עמי, בסכום של 285 מלש”ח עבור שתי שנות תקציב.
עם פרוץ המלחמה הסכמתי לוותר על יותר מ- 90% מהתקציב הנ”ל עבור צרכי המלחמה, וזאת למרות שלדעתי ולדעת רבים אחרים נושא הזהות הלאומית-יהודית נוגע באופן עמוק לתהליכים שהובילו אותנו לעיוורון שקדם למתקפה הרצחנית של החמאס.
תקציב זה עדיין לא הועבר לרשות לזהות לאומית יהודית.
אם לא מתאפשר לי לתקן את העוול של תקצוב תלמודי התורה הציוניים, אם לא מתאפשר לי לקדם את חיזוק הזהות הלאומית והיהודית של המדינה, עניין קריטי ביותר בעת חירום שכזאת, ואם לא מאפשרים לי למשל לקדם עבור הורי התלמידים במערכת החינוך את פרויקט השקיפות, כדי שיוכלו להיות יותר מעורבים במה שמתרחש בין כותלי בתי הספר ולהיות מודעים לתכנים שאיתם ילדיהם נפגשים, אז אני מצידי לא אוכל להצביע עם הקואליציה, כולל בהצבעות התקציב, ואף אצביע נגד.
זו המחויבות שלי לזהותה של מדינת ישראל ולחירותם של ההורים לבחור את החינוך עבור ילדיהם.
