נאום של חה”כ אבי מעוז ביום פטירתה של נעמי שמר:
היום לפני 22 שנה, בז’ בתמוז, נפטרה המשוררת הלאומית נעמי שמר, ואני רוצה לתת לה את זכות הדיבור.
היא לא היססה לנקוט בביקורת מושחזת על תומכי הנסיגות והוויתורים, כשכתבה על הסרדין שפגש כריש, ובשביל לשמוע ממנו את המילה ‘שלום’ היה מוכן לתת את הסנפיר והזנב, את שתי עיניו וגם את הבטן והגב, ורק כשהסכים לתת הכל, אז הכריש:
“אמר שלום, חשף שיניו,
והסרדין טרוף טורף”.
היא כתבה שיר הלל לחלוצי גוש אמונים ומתיישבי סבסטיה:
על העשרות, המאות והאלפים,
“אנשים כל כך מוזרים, אנשים כל כך יפים”,
ש”קולם במקהלה גדולה כרעם הרחוק מתגלגל:
‘ארץ ישראל שייכת לעם ישראל’ “.
וביקשה: “אנשים מוזרים, לו יהי חלקי עמכם”.
היא כתבה על כך ש:
“כאשר אני הולך
בלי אין ובלי אן”,
ואני אומר, ברמז ברורה לדברי חז”ל, ‘דע מאין באת ולאן אתה הולך’,
גם אז:
“על ליבי, כמו קמע,
יש לי כל הזמן
שיר קטן”,
וכאשר “לפעמים אני סופג
מכה אחר מכה
וכשרע לי וכשמר לי
אז אני דווקא
שר לי כך –
חבלי משיח, הנה זה בא היום”.
היותה נטועה כל כך עמוק בקשר לארץ ישראל הביא אותה להתפלל:
“אל נא תעקור נטוע,
אל תשכח את התקווה.
השיבני ואשובה
אל הארץ הטובה”.
ברוח נבואית משהו, היא כתבה מספר שבועות לפני מלחמת ששת הימים על “העיר אשר בדד יושבת ובליבה חומה”, אך היא “כולה זהב”.
היא הדגישה שם ש”כיכר השוק ריקה”, וכשמבקרים מנותקי זהות יהודית, טענו כנגדה שהשורה הזאת איננה הומנית בגלל ההתעלמות מהערבים, היא הבהירה שמבחינתה, עולם שהוא ריק מיהודים הוא כוכב מת.
ולכן, היא לא היססה לאחר המלחמה להוסיף את הבית על החזרה אל “בורות המים, לשוק ולכיכר”, ועל ה”שופר שקורא בהר הבית בעיר העתיקה”.
ובחיבור עמוק אל האמונה היהודית והכמיהה המשיחית לבניין בית המקדש היא כתבה על כך ש:
“אם בהר חצבת אבן להקים בנין חדש,
לא לשווא אחי חצבת לבנין חדש,
כי מן האבנים האלה ייבנה המקדש”.
האמת שהיה לי בא לשיר את השיר הזה כי את השיר הזה שרנו כשעלינו לקיבוץ מגדל עוז, כשהקמנו אותו לפני 49 שנה.
יהי זכרה של נעמי שמר ברוך.
איך זה קשור לאי אמון?
אני פונה לממשלה – אתם התרחקתם כבר מזמן מעמדותיה של נעמי שמר, מבחינת הזהות היהודית, הריבונות על ארץ ישראל, ואפילו חוק הכותל שלי אתם מעכבים אותו.
