נאום של חה”כ אבי מעוז על הצעת החוק שהגיש לביטול סעיף הנכד מחוק השבות:
על פי סיכום עם הקואליציה אני רק מנמק, והתשובה וההצבעה תהיה במועד אחר.
בהסכם הקואליציוני בין סיעת הליכוד לבין סיעתי, סיעת נעם, בסעיף 17, נכתב כך:
“לאור הצורך להגשים את תכליות חוק השבות ולהביא לעליית יהודים לארץ, לאור התפלגות ומאפייני העלייה בשנים האחרונות, לאור הקשיים והפרצות שיוצר סעיף הנכד בחוק השבות והצורך למנוע התבוללות בישראל ולמנוע שימוש לרעה בזכויות שהמדינה נותנת לעולים, על ידי עולים שחוזרים למדינות מוצאם זמן קצר לאחר עלייתם לישראל, יבוצעו עד להעברת תקציב המדינה לשנת 2023 תיקוני החקיקה הנדרשים לתמיכה במדיניות העלייה הראויה. נוסחם של תיקוני החקיקה יסוכם בתוך 60 יום בוועדה שתוקם בהשתתפות נציגי כלל מפלגות הקואליציה”. סוף ציטוט.
זה אותו נוסח שמופיע בסעיף 126 בהסכם עם יהדות התורה, בסעיף 90 בהסכם עם ש”ס ובסעיף 91 בהסכם עם הציונות הדתית.
מאז עברו שנתיים וחצי. שום דבר מזה לא קרה. אני פרשתי מהקואליציה ומתפקידי כסגן שר.
אדוני היו”ר, הגיע זמן הזהות היהודית.
ב-כ’ בתמוז תש”י, יולי 50′, הצביעה הכנסת על חוק השבות שקבע כי זכותו של כל יהודי לעלות ארצה.
מטרתו הייתה לבטל את שלילת זכות היהודים לעלות לארצם שנקבעה ע”י שלטונות המנדט הבריטי, והחוק בא כדברי ההסבר להצעת החוק, ואני מצטט: “ליתן ביטוי חיובי לרצון העם בקיבוץ גלויותיו”.
לא לחינם ההצבעה נערכה דווקא בכ’ בתמוז, יום פטירתו של חוזה המדינה היהודית בנימין זאב הרצל.
כמה סימלי שהצעת החוק שלי עולה להנמקה דווקא היום, כאשר אנחנו מציינים כאן את ‘יום הרצל’.
ואני מציע שתשובת הממשלה תינתן עד לכ’ בתמוז, ואז נוכל להעלות להצבעה, גם בכ’ בתמוז, יום פטירתו של הרצל, להצבעה את התיקון שלי.
עשרים שנה לאחר מכן תוקן חוק השבות, כך שהזכויות של יהודי לעניין עלייה והזכויות הנובעות ממנה, נתונות לבן או בת זוגו של יהודי, לילדיו ובני זוגם, ולנכדיו ובני זוגם.
זה מה שנקרא ‘סעיף הנכד’.
אבל זה לא היה תיקון חוק, אלא קלקול חוק.
למה גרם הסעיף הזה?
בהתחלה לא הרבה.
אבל כשמסך הברזל נפל הוא התחיל להיות משמעותי מאוד.
בהתחלה הרוב המוחלט של העולים היו יהודים, והלא-יהודים שעלו היו בני משפחה ישירים.
בהמשך זה הגיע לכך ש-20 אחוז מהעולים ממדינות ברית המועצות לשעבר כבר לא היו יהודים.
בשנים האחרונות הזרם הפך לשיטפון.
בשנים 21′-23′ למשל, אחוז היהודים מאותן מדינות ברית המועצות לשעבר שקיבלו זכאות לעלייה עמד על פחות משלושים, ומעל שבעים אחוז מהעולים היו כאלה שאינם יהודים.
במספרים, זה אומר שבשנים הללו, לעומת 34,000 יהודים שקיבלו זכאות, 25,000 הם ילדים ליהודים, ו- 27,000 הם נכדים ליהודים.
בנוסף, קיבלו זכאות מעל 10,000 בני זוג של יהודים, 9,000 בני זוג של ילדים של יהודים, ו- 7,000 בני זוג של נכדים של יהודים.
מדובר על עשרות אלפים בשנה.
חוק השבות זה ה- א’-ב’ של מדינה יהודית.
זה הבסיס שעליו הוקמה מדינת ישראל.
דוד בן גוריון אמר שחוק זה, ואני מצטט:
“מכיל יעוד מרכזי של מדינתנו, היעוד של קיבוץ גלויות … חוק השבות אין לו דבר עם חוקי הגירה, זהו חוק ההתמדה של ההיסטוריה הישראלית. חוק זה קובע העיקרון הממלכתי, אשר בכוחו הוקמה מדינת ישראל”. סוף ציטוט.
שופט בית המשפט העליון הנדל כתב עליו, ואני מצטט:
“לעניות דעתי, אין חוק עלי ספר החוקים המבטא טוב יותר כחוק השבות את ייחודה ההיסטורי של הקמת מדינת ישראל ותכליתה. החוק ממזג בין ההיסטוריה, התרבות והדת; בין העבר, ההווה והעתיד; בין השאיפה, החלום והמציאות”. סוף ציטוט.
אלו שמתנגדים לחוק הזה או לחילופין אלו שמבקשים להרחיב אותו באופן שמעקר אותו ממשמעותו המקורית, הם אלו שרוצים שמדינת ישראל תהפוך ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה
לפני שנה וחצי, חודש לאחר מתקפת הטרור בשמחת תורה וכאשר צה”ל נמצא בתחילת התמרון בעזה, פסקו שופטי בג”ץ בדיון נוסף בהרכב מורחב, שמעתה, אדוני היו”ר, מעתה לא רק בן של יהודי, ולא רק נכד של יהודי, ואפילו לא רק אשתו של נכד של יהודי, זכאים לעלות במסגרת חוק השבות, אלא אפילו אלמנתו של הנכד של היהודי.
הפסיקה הזאת באה מתוך אותה תפיסה שהשריש בבית המשפט העליון אהרן ברק, תפיסה שחותרת בכל כוחה להפיכת מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה.
מי חתמו עד היום על הצעות חוק למחוק את סעיף הנכד או לצמצם אותו משמעותית?
השר סמוטריץ’, השר קרעי, השרה סטרוק, השר סופר, סגן השר אבוטבול, חה”כ רוטמן, חה”כ גפני, חה”כ פינדרוס, חה”כ אשר, חה”כ וולדיגר, חה”כ עטייה וחה”כ אייכלר.
לפני שלוש שנים, השר לשירותי דת דאז, חה”כ כהנא, אמר שצריך לבטל את סעיף הנכד.
להבדיל בין החיים ובין אלו שאינם, גם הרב דרוקמן זצ”ל הגיש הצעת חוק כזאת.
לפני כשלוש שנים, בימי הממשלה הקודמת, עלתה להצבעה במליאת הכנסת הצעת חוק דומה, במטרה לצמצם את זכאי חוק השבות.
ואלה שמות מי שהצביעו אז בעד ההצעה:
חברי הכנסת אבוטבול, אזולאי, אייכלר, ארבל, אשר, בוסו, ביטון, בן גביר, בן צור, מאי גולן, גפני, דיכטר, דרעי, וולדיגר, ליצמן, מקלב, מרגי, סופר, סטרוק, פינדרוס, פרוש, קרעי ורוטמן.
וכמובן, עבדכם הנאמן.
אני רוצה לשאול את חבריי מהקואליציה:
אתם באמת רוצים מדינה יהודית?
אתם עקרונית בעד אבל זה לא העיתוי המתאים?
אולי זה גם לא העיתוי המתאים למדינה יהודית?
בממשלה הקודמת, הסיעות שהיום חברות בקואליציה, למעט הימין הממלכתי, וכמובן גם אנוכי, לחמנו יחד נגד ההטיה המובהקת של ממשלת בנט-לפיד לכיוון של מדינת כל אזרחיה.
לאחר הרגרסיה בזהותה היהודית של המדינה שגרמה ממשלת בנט-לפיד, ומאז הקמתה של הממשלה הנוכחית, מנסה הממשלה לקדם תיקונים במערכת המשפט והמשילות וקידום ההתיישבות בכל מרחבי ארצנו.
אבל בתחום חיזוק הזהות היהודית של המדינה מתנהגת הממשלה כאילו עוד לא הגיע הזמן.
וגם את תחום ההשפעה של הקרנות והמדינות הזרות על דמותה של מדינת ישראל בכלל ובתחום החינוך בפרט עדיין לא מנסים לתקן.
ואני טוען:
הגיע זמן הזהות היהודית.
בואו נתחיל לתקן.
חוק השבות זה הבסיס של הבסיס של המדינה היהודית.
את המלחמה באויבינו כמובן שצריך להכריע, אבל צריך גם להכריע את המאבק האם מדינת ישראל תהיה מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה.
זה לא יקרה אם ננסה לטפל רק במערכת המשילות והמשפט ובהתיישבות.
חוק השבות במתכונתו הנוכחית מאפשר לנכד של יהודי ולבת זוגו, ולפי הרחבת הבג”ץ גם לאלמנתו, לקבל מעמד וזכויות גם אם אין להם כל קשר לעם היהודי ולמסורתו.
זה לא פותח את שערי המדינה ליהודי התפוצות אלא פותח אותה לגויי התפוצות.
פרופ’ סֶרְגְּי’ו דֶּלָּה-פֶּרְגּוֹלָה חשף לפני כשנתיים שכמעט עשרה מיליון גויים זכאים לעלות לארץ על פי חוק השבות.
אתם מבינים את גודל האבסורד?
החוק היהודי הכי מובהק הוא זה שמכשיר את כניסתם של מי שאינם יהודים לארץ.
מכיון שהיום רוב מוחלט של העולים אינם יהודים, הגיע הזמן להתחיל לצמצם את החוק ולסגור את הפרצות.
וזה כצעד ראשון לקראת הכרעה ברורה שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ואיננה, חלילה, מדינת כל אזרחיה.
ואני קורא לממשלה לדון בזה מחדש ולאשר את ההצבעה על החוק
