הצד שהפסיד בבחירות עושה דמוניזציה לממשלה הנבחרת. פעם אני, פעם יריב לוין, פעם הרפורמה המשפטית – הכל נגד רצון העם. הדמון הוא בעצם העם.
העם פה, העם חי במדינת ישראל והעם בחר.
כל זה בימים שלפני שמחת תורה, אז היו בקעים מאוד גדולים. אחרי שמחת תורה הבקעים האלה נסגרו. אנחנו מנהלים את המלחמה ביחד.
יש קבינט מלחמה שהוא סוג של אחדות בקרב הגורמים הפוליטיים. גנץ לקח החלטה שאני מצדיק מאוד. הנכס הזה של קבינט המלחמה שמנהל את המלחמה – עם כל הביקורת שיש גם לי על מה שאומר גנץ ולפעמים גם על ראש הממשלה – זה שנמצאים באחדות אחת זה אומר הרבה, ואנחנו צריכים לשמר את זה.
לא נוכל להחמק מהויכוח הפוליטי. אבל כרגע עם ישראל נמצא במלחמה, ואני לא אפריז אם אומר מלחמת קיום. אנחנו לפחות בשלוש חזיתות: עזה לבנון ויו”ש, וזה לפני החות’ים ואיראן וסוריה ושאר החזיתות.
ביום חמישי הייתי בעין הבשור. ראינו את הסרטונים, ניסו להיכנס לשם בשמחת תורה וב”ה לא הצליחו. התושבים כולם התפנו. פגשתי שם יהודי, בדרגה גבוהה, הוא חזר לעין הבשור. הוא אמר לי: אני כתבתי לעצמי בתחילת המלחמה שלשה תאריכים סמליים: כט’ בנובמבר אני חוזר לעין הבשור. והוא חזר. התאריך השני זה ה’ באייר – אנחנו חוגגים בעין הבשור את החגיגות הלאומיות. וב-1 בספטמבר אנחנו פותחים פה את מערכת החינוך בצורה מלאה.
כולם מדברים על היום שאחרי. מה הוא היום שאחרי? מבחינתי זה אומר שכל תושבי עוטף עזה וכל תושבי הצפון חוזרים למקומם.
אני אף פעם לא פעלתי מול אחים. פעלתי מול אידואולוגיה. אנחנו צריכים לדבוק באידאולוגיה ולשכנע שהיא האידאולוגיה הנכונה. כמו שאני יודע לנהל ויכוח אידאולוגי עם השמאל בכנסת ומעולם לא הרמתי את קולי על אף אחד, מעולם לא קיללתי אף אחד.
מדינת ישראל חתומה עם קרן וקסנר שקרן וקסנר מעבירה השתלמות למפקדי צה”ל הגבוהים.
הצבא נלחם, חיילים מדהימים. כל הנופלים כולם הם קדושים וטהורים, ויש אחדות בעם. ברמה הפוליטית אנחנו חוזרים לאותם הבקיעים, ואני מקווה שנוכל להתגבר אליהם באחדות, לנצח ולהשיג את מטרות המלחמה
