פרשת תולדות

נאומו של חה”כ אבי מעוז במסגרת יום ציון מכתב ח”י המשפחות מגיאורגיה
מכתב ח”י המשפחות מגיאורגיה שאותו אנו מציינים היום הוא מסמך לאומי מכונן, שהיה ראוי שיילמד בכל כיתה ובכל מוסד במערכת החינוך.
יהדות ברית המועצות הייתה כלואה מעבר למסך הברזל.
לא רק כלואה באופן פיזי, אלא מוסתרת ונעלמה מעיני שאר חלקיו של העם היהודי.
והנה, באותה שנה, תשכ”ט, הפציע והבליח האור הקטן הזה מתוך החשיכה.
במכתב, ח”י המשפחות מדגישות, ששאיפתן ורצונן לעלות ארצה, לא נובעים מחשש אנטישמי או מרצון לקיים את חיי הדת שלהם.
מה שהניע את חותמי המכתב הייתה תודעה יהודית לאומית שורשית ועמוקה.
תודעה, שבה עדיין היה צרוב באופן חי הכאב של חורבן ירושלים ובית המקדש על ידי ממלכת רומי.
תודעה, שעבורה אימי הגלות ושרידותו של העם היהודי הם מציאות חיה ונושמת.
תודעה, שגם מעבר למסך הברזל לא נסתר מעיניה כלשון המכתב ש”נתקיימה הנבואה: עם ישראל קם מאפרו”.
יש מי שהיום היו קוראים לכותבי מכתב שכזה ‘משיחיסטים הזויים’.
לכאורה, עם כל הניסוח מעורר ההשראה של המכתב, היה מדובר בסך הכל ב-18 משפחות. קמצוץ בלתי משמעותי מתוך מיליוני היהודים שמעבר למסך הברזל.
אבל מרן הרב קוק זצ”ל לימד אותנו שאנחנו צריכים להתרגל להסתכל על המציאות – על התוך ועל הנולד.
מה הכוונה?
בתורה נאמר שעם ישראל הוא עם חכם ונבון.
חז”ל מלמדים אותנו שנבון זה מי שמבין דבר מתוך דבר, וחכם הוא מי שרואה את הנולד.
להבין את התוך, זה לא להיות כבול אל החיצוניות הפיזית והכמותית, אלא לדעת להתבונן בתוכיות הדברים, בעומקם.
כמו הורים שעומדים מול תינוק בוכה, שעסוק רק באכילה, שינה, בכי ולכלוך הטיטול, אבל הם יודעים שבתוכו ישנה נשמה שעוד תופיע במלוא תפארתה כשתינוק זה יגדל.
לראות את הנולד, זה לא להישאר במשמעות הרגעית של המציאות הנוכחית, אלא להכיר במה שעתיד לצמוח ממנה.
כמו אותם הורים, שרואים בחזונם את האדם הגדול שעתיד לצמוח מאותו תינוק.
המציאות החיצונית הרגעית של אותו מכתב הייתה פנייה של 18 משפחות מגיאורגיה.
אבל המכתב היה ביטוי לתוך, לנשמה היהודית שבערה בכל מיליוני היהודים מעבר למסך הברזל, לכיסופים לציון במשך אלפיים שנה.
ומה שהיה עתיד להיוולד מהמכתב הזה, זו נפילת מסך הברזל עשרים שנה מאוחר יותר ויציאתם לחופשי של כל אותם מיליוני יהדות בריה”מ לשעבר.
לא לחינם אמרה גולדה מאיר ואני מצטט: “לולא היה המכתב של שמונה עשרה המשפחות, לא הייתה עלייה מברית המועצות”. סוף ציטוט.
ב”ה שזכיתי גם אני ליטול חלק באותו מהלך, כאשר כ-15 שנים מאוחר יותר נתתי את חלקי הקטן במאבק למען שחרורו של נתן שרנסקי, מאבק שסדק את מסך הברזל.
המאבק הנחוש הזה של אותן ח”י משפחות מגיאורגיה והמאבק של נתן שרנסקי יחד עם שאר חבריו אסירי ציון ומסורבי העלייה, הם לא עוד מאבקים כנגד דיכוי ולמען שחרור לאומי, כמו מאבקים אחרים בעולם.
המאבקים הללו הינם התפרצות של הנשמה של עם ישראל.
התפרצות של הנשמה שלנו שהייתה כלואה בבור הכלא של הגלות.
התפרצות של הנשמה היהודית הלאומית שלנו שמבקשת לשוב אל הארץ, לשוב להיות עם, לשוב אל הזהות, אל המהות והייעוד שלנו, כעם שנבחר לשליחות היסטורית על ידי בורא עולם לפני למעלה מ-3,000 שנה.
כדי לוודא שהתפרצות הנשמה הזאת תישמר באמת כתהליך תחייתו של עם ישראל, ולא כאיזשהו מהלך כלכלי של שיפור איכות חיים שמאפשר גם לאחרים לבוא לארץ, הגשתי את הצעת החוק מיהו יהודי ואת הצעת החוק לתיקון חוק השבות וביטול סעיף הנכד.
כי רק אם נשמור על זהותנו היהודית לאומית כעם וכמדינה, נוכל באמת למלא את ייעודנו להביא ברכה וגאולה לכל האנושות.

ראיון של חה”כ אבי מעוז לבועז גולן בערוץ 14

ראיון של חה”כ אבי מעוז לערוץ 7

בנאום במליאת הכנסת הכריז חה”כ אבי מעוז על השקת מוקד השקיפות:
היום השקתי את מוקד השקיפות שלי לתוכניות החיצוניות שבבתי הספר שמאפשר להורים לדווח על הסתרה ותכנים פוגעניים או פוסט יהודיים ופוסט ציוניים.
האחריות על חינוך הילדים היא בראש ובראשונה של ההורים.
רק מכוחם ישנה זכות למערכת חינוכית לפעול.
לכן, המעורבות והמודעות של ההורים למה שמתרחש בין כותלי בית הספר היא חשובה ביותר.
הצעד הראשון לכך הוא שקיפות, כדי להחזיר להורים את האחריות שנגזלה מהם על ידי ההסתרה.
לצערי הרב, משרד החינוך עדיין מתנהל במחשכים.
ילדים נפגשים עם תכנים אנטי לאומיים, אנטי יהודיים ואנטי מוסריים.
הפיקוח על עשרות אלפי התוכניות החיצוניות שנכנסות לכיתות דרך מערכת הגפ”ן מינימלי או לא קיים בכלל.
מוקד השקיפות שלי זהו הצעד הקטן והראשון להחזרת האחריות על חינוך הילדים להורים.
כך ההורים יוכלו לדווח על המציאות בשטח, וכך אנחנו נוכל לעדכן את כלל ציבור ההורים.
בע”ה אמסור כאן עדכונים.
מספר הוואטסאפ לפניות למוקד השקיפות שלי 055-9804775

חה”כ אבי מעוז בראיון עם ליטל שמש בכנס ‘נלחמים על החינוך’

חה”כ אבי מעוז בנאום על הקשר בין עם ישראל לארצו:
מרן הרב קוק זצ”ל מסביר שישנו הבדל מהותי בין הקשר של כל עם לארצו לבין הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל.
קשר רגיל בין עם לארצו נוצר באופן טבעי התפתחותי, על ידי התקבצות של קבוצת אנשים גדולה למקום אחד וישיבה שם במשך שנים רבות, כך שנוצרת להם עם הזמן היסטוריה משותפת וזיכרון ציבורי משותף, עד שמתהווים חיבה וקשר נפשי בין אותו עם לאותה ארץ.
אצל עם ישראל מדובר במציאות שונה בתכלית.
הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל התהווה עוד לפני שנהיינו לעם, ואפילו עוד לפני שרגלי אבותינו דרכו בה.
הקשר הזה נוצר ללא שום רקע טבעי, אלא כיצירה אלוקית שהתגלתה בפסוק הראשון של פרשת לך לך:
“ויאמר ד’ אל אברם, לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך”.
ומאז ועד היום מדובר בקשר חי ונושם, שבו פועמים ביחד הלב של העם והלב של הארץ.
כשעם ישראל מפוזר בגלות כעצמות יבשות, כפי שמתואר בנבואת יחזקאל, גם ארץ ישראל שוממה ואף אחד לא מצליח ליישב אותה, וכפי שהובטחנו בתורה: “וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ”.
וכשעם ישראל קם לתחיה וחוזר לארצו, גם הארץ מתעוררת לתחיה, וכפי שהתנבא הנביא יחזקאל: “וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא”, וכפי שהגדירו חז”ל בעקבות כך, שאין לך סימן, או קץ בלשונם, יותר מגולה מזה שבו ארץ ישראל נותנת פריה בעין יפה לעם ישראל ששב אליה.
ארץ ישראל היא החיים שלנו. היא לא פיסת נדל”ן לעשיית עסקים בינלאומיים, ועל ארץ ישראל לא עושים עסקאות.
כדי לקבע את התודעה הזאת צריך לקדם באופן מיידי את הצעת החוק שלי להחלת ריבונות לקריאה ראשונה.
אני כבר שומע שהנרטיב המתהווה בקרב חוגים מסוימים הוא, שדווקא בגלל שאנחנו לוחצים לקידום חוק הריבונות, בסופו של דבר לא תהיה ריבונות ומצד שני נאבד גם את תמיכת הממשל האמריקאי.
כבר 5-6 שנים, מאז שעסקת המאה של ממשל טראמפ הקודם לא יצאה אל הפועל, ישנו הנרטיב הזה, כאילו זה קרה בגלל הימין שמימין לימין.
אבל זהו נרטיב שקרי.
בדיוק כפי שראש הממשלה מתאר בביוגרפיה שלו בעמ’ 564, שממשל טראמפ הוא זה שחזר בו מהסכמה להכרזה על ריבונות ב- 30% משטח יהודה ושומרון.
גם כעת נראה שהנרטיב יהיה להאשים את הימין שמימין לימין כמו בעבר, וגם הפעם זה יהיה שקר.
אז מכיון שכיום אני היחיד בכנסת שאפשר להגדיר אותו כאופוזיציה שמימין לימין, אני מודיע מכאן שלא ארפה.
כדי לקיים את דבר ד’ לאברהם “לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת”, כדי לסכל את עסקאות הנדל”ן שמנסים לעשות בחבלי הארץ, וכדי לסכל את האפשרות של הקמת מדינת טרור בלב הארץ, שעלולה חלילה להביא עלינו נהרות של דם, עוד יותר ממה שהיה בשמחת תורה תשפ”ד, חובה עלינו לאשר בהקדם את הצעת החוק שלי ולהחיל ריבונות של מדינת ישראל ביהודה ושומרון.
ואני מסיים בשאלה לממשלת הימין –
עד מתי ממשלת הימין תעצור את קידום החלת הריבונות?

חה”כ אבי מעוז דיבר במליאה על מה שאנחנו צריכים ללמוד משארל דה-גול:
לפני 60 שנה, נשיא צרפת, שארל דה-גול, שרצה לשמור על העצמאות הלאומית, הריבונית והצבאית של צרפת, ולא היה מוכן להיות מדינת חסות של אמריקה, הוביל את ארצו לפרוש מהפיקוד המשותף של נאט”ו ודרש את פינוי בסיסי הצבא האמריקאי, מה שהביא לסיום הנוכחות הצבאית האמריקאית בצרפת.
ומה איתנו?
בנסיבות המזעזעות של הטבח בדרום יכולנו לתקן את מעשה האיוולת והפשע של החרבת גוש קטיף, ולהחזיר את האחריות הריבונית והצבאית לידיים שלנו.
היה לנו את מלוא הלגיטימציה המוסרית לעשות זאת, עפ”י הצדק האלוקי והצדק האנושי הפשוט.
אבל במקום זאת, בחרנו שלא להכריע ושלא לתקן, ואני מאוד מקווה שרק לעת עתה.
ומה כן עשינו?
איפשרנו לאמריקאים להקים בסיס בקרית גת, לנהל משם את מה שקורה ברצועה ולתכנן את הבסיסים הבאים שיקימו.
איפשרנו להפוך את חבל עזה, חלק מנחלת שבט יהודה, לפיסת נדל”ן, שזרים סוחרים בה ומחליטים עליה, ועושים עליה עסקאות.
איפשרנו באופן עקרוני לצבאות זרים לקחת אחריות על הביטחון שלנו, דבר שכל בר דעת מבין שלא יביא לנו שום ביטחון.
ככה לא שומרים על עצמאות לאומית, ריבונית וצבאית.
עם כל הקושי ואי-הנעימות, היינו צריכים לומר לידידינו האמריקאים:
מאוד מעריכים את תמיכתכם ועזרתכם, ומאוד מוקירים לכם תודה על כך.
אבל אחריות על ביטחוננו, על ריבונותנו ועל ארצנו תהיה שלנו ורק שלנו.
אנחנו לא מדינת חסות.
ואף אחד לא יסכן את עצמו ויהיה מוכן למסור את נפשו למען עם ישראל ומדינתו מלבדנו.
ברוח חג החנוכה הקרב ובא כדאי להזכיר שוב את דבריו של שמעון בן מתתיהו החשמונאי:
“לא ארץ נָכריה לקחנו ולא ברכוש נָכרים מָשָלְנו, כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העתים בלא משפט נכבשה.
ואנחנו, כאשר הייתה לנו עת השיבונו את נחלת אבותינו”.
כרגע אין באפשרותנו לעשות את מעשה צרפת ודה-גול ולבטל את שהות הצבא האמריקאי כאן.
אדוני השר, אבל את הצעת החוק שלי להחלת ריבונות על יהודה ושומרון יש באפשרותנו לקדם באופן מיידי לקריאה ראשונה בוועדת חוץ וביטחון.
ולאלה שמציעים להתחשב בלחץ האמריקאי ולהסתפק בריבונות דה-פקטו, אני מציע לזכור שגם בגוש קטיף ובחבל עזה הייתה ריבונות דה-פקטו.
ואני מסיים בשאלה לממשלת הימין –
עד מתי ממשלת הימין תעצור את קידום החלת הריבונות?

נאומו של חה”כ אבי מעוז בציון יום הזיכרון של דוד בן גוריון:
יום הזיכרון לדוד בן גוריון ז”ל, ראש הממשלה הראשון, ומי שזכה ע”י ההשגחה האלוקית להיות מי שהכריז על הקמת מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו.
אני רוצה להביא בפניכם ציטוט מדבריו:
“כלום לא היו הערבים פעם בספרד?
… אחר כך גורשו הערבים משם … הישנו ערבי אחד בעולם כולו החולם על ספרד?
היש ילד ערבי אחד במצרים, בחיג’אז ובארצות ערב האחרות המכיר את נהרות ספרד והריה כפי שהוא מכיר את הנהרות וההרים בארצו הוא?
היש ערבי אחד בעולם האוהב את ספרד?
ומה היא ספרד בשבילו? האם הוא הוגה בה?
… ואילו היהודים שגורשו מארצם וישבו בארצות אחרות מאות בשנים, ואפילו אלפי שנה, כגון יהודי תימן, שמרו תמיד את ציון בליבם, והיו קשורים אליה וחזרו אליה בכח האהבה.
… דברים רבים יכול אדם להמיר. אף את אשתו, את דתו ואת שמו.
אבל את אבותיו לא יוכל להמיר באחרים, את מוצאו לא יוכל לשנות בשום אופן.
לפני כשלוש מאות שנה הפליגה לעולם החדש אנייה ושמה ‘מַיְיפְלָאוּאֶר’.
היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת, אם יש אנגלי אחד, היודע בדיוק אימתי הפליגה אנייה זאת, וכמה אמריקאים יודעים זאת?
היודעים הם כמה אנשים היו באותה אנייה?
ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם?
והנה לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, לפני הפלגת ‘מַיְיפְלָאוּאֶר’, יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו: בחמישה עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים: מצות.
ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן, באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה.
והם מסיימים בשני מאמרים: השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין.
השתא הכא, לשנה הבאה בירושלים, בציון, בארץ ישראל.
כך טיבם של יהודים”. סוף ציטוט.
את הדברים הללו אמר דוד בן גוריון בפני וועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לפני 80 שנה.
אתמול צוין כאן יום מיוחד בנושא מכתב 18המשפחות מגיאורגיה.
אמרתי כאן במליאה שהמכתב הזה חייב להילמד על ידי כל תלמיד במדינת ישראל.
אותו דבר תקף ונכון לגבי דבריו אלו של דוד בן גוריון.
החינוך הוא לשתי תכליות.
תכלית אחת היא להכשיר את הילד למלחמת החיים, כדי שיוכל להתמודד ולהצליח בהם.
לכן, בפועל, נושאי לימודי הליבה נכון להיום הם רק אלו הקשורים להתמודדות עם הכשרת התלמידים למלחמת החיים, כמו מתמטיקה, מדעים ואנגלית.
התכלית השנייה היא, שהילד יגדל להיות כהגדרתו של מרן הרב קוק זצ”ל: “טוב וישר לפני אלוקים ואדם”.
לצערנו, עד היום, רובו של מעשה החינוך במדינת ישראל עוסק בעיקר בהכשרה למלחמת החיים, ושום מקצוע ליבה לא עוסק בפועל, לא במורשתו היהודית של התלמיד, לא בתנ”ך בתור דבר ד’ שמופיע אלינו ע”י נביאיו כמקצוע ליבה ולא בהיסטוריה היהודית כמקצוע ליבה.
אני חושב שזו בושה לשרי החינוך לדורותם.
הגיע הזמן להחזיר את האיזון, ולתת משקל משמעותי לחינוך לזהות יהודית, למורשת ולהיסטוריה של עם ישראל.
כי בנפשנו הדבר.

חבר הכנסת אבי מעוז הציע לממשלה דרך לפיתרון חקירת פרשת הפצ”רית והיועמ”שית, דרך שזוכה לתמיכת הציבור הרחב.

חה”כ אבי מעוז פנה בשאילתא לשר הביטחון לגבי תנאי השירות של חיילים חרדים