עדכונים בנעם

פרשת ניצבים-וילך

ערב השבת האחרונה של שנת תשפ”ד, שבת שבה נקרא את פרשות ניצבים-וילך, אנחנו ניצבים במקום כל כך שונה מהמקום בו ניצבנו לפני שנה.
כל כך הרבה סבל וכאב עברנו.
כל כך הרבה עיניים נפקחו.
כל כך הרבה אחווה, גבורה ומסירות נפש התגלו.
כל כך הרבה בירורים מתבררים ומושגים מתבהרים.
אבל אנחנו לא מסתפקים במקום בו אנו ‘ניצבים’, אלא עושים כל שביכולתנו לקיים גם את ‘וילך’, כלומר, להמשיך ללכת ולהתקדם הלאה במעלה תהליך הגאולה והתחייה של עם ישראל.
ובהפטרה האחרונה משבע הפטרות הנחמה נקרא השבת את הבטחת הנבואה, שדבר אחד מדבריה אחור לא ישוב ריקם:
“שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּד’ תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹוקיי, כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי, כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ. כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ, כֵּן ד’ אלוקים יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה נֶגֶד כָּל הַגּוֹיִם. לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר. וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכָל מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ, וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי ד’ יִקֳּבֶנּוּ. וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד ד’ וּצְנִיף מְלוּכָה בְּכַף אֱלֹקיִךְ. לֹא יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה וּלְאַרְצֵךְ לֹא יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה, כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ … עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ, הַמַּזְכִּרִים אֶת ד’ אַל דֳּמִי לָכֶם. וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ, עַד יְכוֹנֵן וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ”.
שבת שלום ובשורות טובות
אבי מעוז

נגן וידאו

הסדרה שמשמעותה הפקרה

סגן השר אבי מעוז הסביר במליאת הכנסת את הסכנה שבהסדרה:
בשבוע שעבר שלח לי קצין שיצא מלבנון תיאור של בית שהם הגיעו אליו.
הבית מפואר ברמות שקשה למצוא אצלנו.
גם בתוכו מצאו כמויות בלתי נתפסות של אמצעי לחימה.
אבל היה שם עוד משהו, ולא רק שם.
בספריית ההורים הם מצאו את ‘מיין קאמפף’ של הצורר ימ”ש, מתורגם לערבית.
לא סתם עוד ספר על המדף.
בפנים הכל מסומן וממורקר עם הערות צד בכתב יד, כלומר, הספר נלמד בעיון מעמיק.
שנאת ישראל האיסלאמית טבועה בהם עמוק.
הם לא רוצים את הגליל, הם לא רוצים את אסדת הגז או הסדר מדיני כלשהו.
הם רוצים להשמיד את כל העם היהודי – טף, נשים, זקנים וגברים – את כולנו.
שום דבר לא ירגיע את הרעב שלהם להשמיד את כל היהודים.
אנחנו נלחמים מול הרוע בהתגלמותו.
ברחנו מלבנון וקיבלנו את זה.
כמה עוד אפשר לעשות ניסויים בחיי מדינה צעירה?
מה עכשיו? שוב ניסוג ונברח?
לא ברור שהחיזבאללה או ארגון מרצחים אנטישמי אחר יחזור מתישהו?
אין ‘פג תוקף’ לרצון שלהם להשמיד אותנו.
גם ברצועת עזה עשינו ניסוי והחרבנו חבל ארץ פורח.
ומה קיבלנו?
דרך אגב, גם שם חיילינו מצאו עותקים של מיין קאמפף בערבית.
עכשיו יש מי שאומרים שהם לא יעזו שוב לפגוע בנו, ושבהפרה הראשונה נגיב בעוצמה רבה.
ומה אמרו אז, לפני אוסלו, ומה אמרו אז לפני הנסיגה מלבנון, ומה אמרו אז לפני ההתנתקות?
בדיוק אותו דבר.
אם חפצי חיים ושלום אנחנו, הגיע הזמן שנסמוך רק על עצמנו ועל הקב”ה.
הגיע הזמן שנחדל מההזיות שמישהו יעשה את העבודה במקומנו.
הסדרה ללא שליטה ביטחונית עד הליטני משמעותה הפקרה.
הסדרה ללא שהשלמנו את המלאכה משמעותה הפקרה.
הסדרה במצב הנוכחי משמעותה הפקרה.
אסור לנו להפקיר שוב את תושבי הצפון.
ניסויים עשינו די והותר.
לסמוך שוב על צבא לבנון או על כוחות בינלאומיים שישמרו עלינו זו כבר ממש איוולת.

תיקון חשוב

לאחר ששר הביטחון הודיע על הפסקת השימוש בצווים מנהליים כנגד מתיישבים ביו”ש כתב סגן השר אבי מעוז:
מברך את החלטת שר הביטחון ישראל כץ על הפסקת השימוש במעצרים מנהלים נגד מתיישבים ביו״ש.
זהו תיקון חשוב מאוד, שנובע מהכרה ברורה בהבדל בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, ובין מתישבים למחבלים.
עכשיו נותר למערכת המשפט בישראל ללמוד מהשר ישראל כ״ץ מהו צדק וחוק במדינה דמוקרטית ומהו מוסר יהודי אמיתי, ולתקן באופן מידי את כתבי האישום השקריים והמעוותים שהוגשו נגד אלי פלדשטיין והמילואימניק.

להחליף במיידי

סגן השר אבי מעוז סבור ששר הביטחון היה צריך לנהוג אחרת ביחס למינויים החדשים בצה”ל:
אדוני שר הביטחון, טעות בידך.
אסור לאשר שום מינוי שהוגש על ידי רמטכ”ל שאיבד לחלוטין את הלגיטימציה לעצם הישארותו בתפקיד.
יש מינוי אחד בלבד שחובה לבטל לאלתר – של הרמטכ”ל עצמו. הגיע הזמן לפעול ולהחליפו באופן מיידי למען ביטחון ישראל ולמען צה”ל חזק ומחובר לערכי היהדות והניצחון.

נגן וידאו

הגיע הזמן להפסיק לברוח מעצמנו

נאומו של סגן השר אבי מעוז במליאת הכנסת על הבריחה המסוכנת מהזהות:
גם בעזה וגם בלבנון חיילינו מצאו עותקים של מיין קאמפף, ספרו של הצורר הנאצי ימ”ש.
ועולה כאן שאלה נוקבת.
הרי החיבור של אויבינו לנאציזם, ושאיפתם להשמיד אותנו, זה לא דבר חדש.
מה מונע מאיתנו מלראות נכוחה את הרוע הצרוף שעומד מולנו?
מה גרם להתעלמות בתקופת הסכמי אוסלו מכך שערפאת נשאר אותו ארכי טרוריסט, שמבקש להשמיד את ישראל כחלק מתוכנית השלבים של אש”ף?
מה אטם את המוחות מההבנה שברגע שנברח מלבנון החיזבאללה יתייצב על הגדרות ויתכונן ליום שבו הוא יוכל לפלוש לישראל?
מה עיוור את העיניים מלראות שההתנתקות תוביל במהרה לירי על ערי ישראל ולהכנה של מתקפת שמחת תורה?
למה יש כאלה שלא מסוגלים לתפוס את עומק הרוע של האויב, ולכן מחפשים בכל דרך למצוא הסדר ופשרות איתו?
אני רוצה להציע הסבר.
במלחמה בין שתי מדינות רגילות, כמו למשל רוסיה ואוקראינה, גם אם סבורים שצד אחד הוא הצד הרע שבסיפור, ברור שהוא לא דמון שמייצג את הרע המוחלט, אלא מדינה שפועלת באמצעים פסולים לקדם את האינטרסים שלה.
אבל במלחמות שלנו, מאז קום המדינה ועד היום, אויבינו לא מנסים לקדם שום אינטרס שיועיל להם.
הם מבקשים אך ורק להשמיד אותנו.
זהו האינטרס היחידי שלהם.
האינטרס להשמדת עם ישראל ומדינת ישראל.
אנחנו נלחמים מול הרוע הזה בתור המייצגים של הטוב האלוקי בעולם, ובתור שכאלו אנו נושאים על כתפינו מחויבויות ומשמעויות כבדות מאוד.
וכאשר ישנה תחושה עמוקה של סתירה בין המחויבויות והמשמעויות הללו לבין איך שאנחנו תופסים את עצמנו, נוצר אצל חלקים מקרבנו מאמץ נפשי להתייחס אל עם ישראל ואל מדינת ישראל כאל משהו אנושי ורגיל, כמו כל אומה אחרת, וממילא גם כלפי האויב שלנו כאל משהו רגיל, ולא כמייצגי הרוע המוחלט עלי אדמות.
בגלל הסתירה הזאת אותם חלקים מקרבנו גם מנסים לברוח מחבלי הארץ, ובמיוחד מאלו שטעונים במשמעות היסטורית לאומית כבדת משקל.
והכל כדי להתאמץ להיות מדינה כאילו ‘נורמלית’.
אבל המציאות לא מרפה, ואויבינו מזכירים לנו שוב ושוב את האמת.
אז אולי הגיע הזמן להפסיק לברוח מעצמנו?
אולי הגיע הזמן להפנים סוף סוף מה אנו, מה חיינו, מהי זהותנו, ומהו הייעוד הגדול שלשמו נוצרנו.

נגן וידאו

רצועת ביטחון בדרום לבנון ולא אצלנו

ראיון של סגן השר אבי מעוז ברדיו קול ברמה

בואו נדבר על שלט היועמ”שית

סגן השר אבי מעוז הסביר את השלט שחולל סערה:
לכל הצבועים והמתחסדים המזדעקים, שיעור קצר בהבנת הנקרא
“הדם שלו (חלילה) על הידיים שלך”
הדם – כן. דם. כפשוטו. אינספור הסתות לרצח ומעשי בריונות ונדליזם וניסיונות פגיעה, ועד למעשה האחרון שעליו אמר בכיר בלהב 433: “הפרשה הכי מסוכנת מאז רצח רבין”. הדברים הללו בהחלט עלולים להתגלגל לשפך דם.
שלו – של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ההוא שנרדף באובססיביות ע”י השמאל כבר 28 שנה. ההוא שצויר בכרזה עם חבל תלייה ושהניפו בהפגנות נגדו גליוטינה. ההוא שהאנרכיסטים מכנים אותו ‘צ’אושסקו’ על כל המשמעויות של הכינוי הזה. ההוא שהיו מי שהביעו צער על כך שהכתב”ם של חיזבאללה לא פגע בו.
ממש קשה לדמיין איך מישהו מממש את המעשים והאמירות הללו?
חלילה – אם חס וחלילה מה שתואר לעיל יקרה.
על הידיים – בפרשת עגלה ערופה, שעוסקת במקרה שנמצא חלל בשדה ולא נודע מי היכה אותו, נאמר שזקני העיר הקרובה אל החלל אומרים: ‘ידינו לא שפכו את הדם הזה’. מסבירים חז”ל במשנה, שאין הכוונה שעלה על דעת מישהו שזקני בית הדין שפכו דם ממש, אלא שהם לא דאגו לאותו אדם באופן שהיה מונע את הרצח שלו.
שלך – היועצת המשפטית לממשלה, הגברת בהרב-מיארה, זו שכבר שנתיים מתעלמת מהאנרכיה ברחובות, מההתפרעויות הקשות של הקפלניסטים ומהפרות החוק הבלתי נגמרות שלהם, זו שנתנה רוח גבית להפרת הסדר הציבורי, זו שלא מצליחה לראות את חומרת גילויי האלימות כלפי ראש הממשלה ומשפחתו, זו ששכחה את תפקידה הבסיסי.
אז לא. לא מדובר בהסתה ולא בשום דבר דומה לכך, אלא באמת פשוטה.
גברתי היועמ”שית, מוטב שתתעוררי ומהר.
אם לא כן, ואם חלילה מישהו ינסה לשפוך את דמו של ראש הממשלה, בהחלט תהיה לך אחריות רבה לכך.

מסכנים את התושבים

נגן וידאו

עסקת המאה למדינות ערב ואיראן

במסגרת יום ציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ואיראן בכנסת אמר סגן השר אבי מעוז:
בפרשת השבוע שנקרא השבת, פרשת תולדות, מסופר על יצחק אבינו שהתגורר בגרר בארץ פלשתים.
לאחר שהוא ונכסיו מתברכים מאת ד’ באופן משמעותי, מקנאים בו הפלשתים, ומשלחים אותו מארצם.
כבר אז אנשים שקינאו במי שמצליח ומתברך העדיפו לפגוע בו ולהרחיק אותו, במקום להישאר בקרבתו ולהתברך ממנו.
בהמשך הפרשה מגיעים אל יצחק אבימלך מלך פלשתים ואנשיו, ומבקשים לכרות איתו ברית, לאחר שראו שד’ עימו והוא מבורך.
כותב על כך הנצי”ב מוולוז’ין בפירושו העמק דבר, שהם ביקשו לפייסו על עצם שילוחו מאיתם, ואני מצטט:
“אף על גב שהיה עוול ומעשה לרעה, הלא הרעה הגיעה אלינו יותר ממה שנגע בך”, כך הם אומרים לו, “שהרי אתה עתה ברוך ד׳. והמה אינם כן, והרי ידוע שעשיר בכרך כשם שמגיע לו טובה באמצעות אנשי העיר כך מגיע להם הרבה טובות על ידי עסקיו, ובשלחם אותו נגרעה הטובה הלז אך מהם ולא ממנו באשר הוא ברוך ד׳.
וכל הדברים הללו אות ורמז לישראל בעת הגלות. כאשר יגרשום מאיזה מקום יבינו וישכילו אחר כך שהרעו לעצמם” אותם אלו שיגרשו אותם, “יותר ממה שהרעו לכלל ישראל המושגחים לטובה מן ד׳ “. סוף ציטוט.
הקהילות היהודיות המפוארות בארצות ערב ובאיראן נעלמו כמעט לחלוטין, בעקבות היחס האנטישמי המוסלמי שהחמיר מאוד לאורך שנות שיבת ציון ובעקבות החלטת האו”ם והקמת המדינה.
חלק מהיהודים גורשו ואחרים אולצו בדרכים כאלה ואחרות לעזוב את הארצות בהן התקיימו הקהילות במשך שנות הגלות הארוכות.
מאחוריהם הם נאלצו להשאיר רכוש רב, שנאמד בעשרות ובמאות מיליארדי דולרים, שנשדד ונבזז.
האם הגירוש ההמוני הזה הביא איזושהי ברכה לארצות הללו?
בוודאי שלא.
בדיוק כמו בספרד שלאחר גירוש היהודים, הם רק איבדו אוכלוסייה איכותית מבחינה אנושית, מוסרית והשכלתית..
בדומה לכך כתב עיתונאי ספרדי בשם סבסטיאן רודריגז לפני כמה שנים, ואני מצטט:
“כל החיים האירופיים מתו באושוויץ.
הלכתי ברחוב בברצלונה ולפתע גיליתי אמת מחרידה – אירופה מתה באושוויץ.
הרגנו שישה מיליון יהודים והחלפנו אותם בעשרים מיליון מוסלמים.
באושוויץ שרפנו תרבות, מחשבה, יצירתיות, כישרון.
הרסנו את העם הנבחר, באמת נבחר, כי הם הולידו אנשים גדולים ונפלאים, אשר שינו את העולם.
תרומתם של אנשים אלה מורגשת בכל תחומי החיים: מדע, אומנות, מסחר בינלאומי וכו’.
ומעל לכל – הם מצפונו של העולם. אלה האנשים ששרפנו.
ותחת העמדת פנים של סובלנות, ומכיוון שרצינו להוכיח לעצמנו שנרפאנו ממחלת הגזענות, פתחנו שערינו לכמה מיליון מוסלמים, אשר הביאו עלינו קיצוניות דתית ואי-סובלנות.
הם הפכו את הערים הספרדיות היפהפיות שלנו לעולם השלישי, טובעות בזוהמה ופשע.
וכך, לרוע מזלנו, החלפנו תרבות בשנאה פנאטית, כישרונות יצירתיים בכישורי הרס. המרנו את רדיפת השלום של יהדות אירופה ותכונתם לתקוות לעתיד טוב יותר לילדיהם, היצמדותם הנחושה בחיים כי החיים קדושים, באלה אשר תרים אחר המוות … בתשוקת המוות לעצמם ולאחרים, לילדינו ולילדיהם.
איזו טעות נוראה נעשתה על ידי אירופה האומללה!”
עד כאן הציטוט של אותו עיתונאי ספרדי.
אתמול פורסם שג’ארד קושנר ורעייתו איוונקה, החליטו לתרום מיליון דולר לחב”ד באיחוד האמירויות בעקבות הרצח המזעזע של הרב קוגן הי”ד.
בהצהרתו כתב קושנר דברים שכמותם אמרתי כאן פעמיים בתקופה האחרונה, ואני מצטט:
“ההיסטוריה הראתה שמי שמחבק את העם היהודי מרוויח, ומי שרודף את העם היהודי עומד בסופו של דבר בפני תבוסה מרהיבה”. סוף ציטוט.
אנחנו מאוד שמחים שיהודי ארצות ערב ואיראן עלו לארץ, וקוראים לכל שאר יהודי העולם ללכת בעקבותיהם.
אבל גם לאחר יציאת היהודים מכל אותן גלויות, נותרה לכל המדינות, ובתוכן מדינות ערב ואיראן, האפשרות להיות בצד הנכון של ההיסטוריה ולהתברך בברכה האלוקית.
ואני מציע להן מכאן את עסקת המאה:
תזנחו את שנאתכם ורצונכם להשמיד את העם היהודי.
תתייצבו לצד מדינת ישראל והעם היהודי.
ואז מובטחים אתם שתתברכו.
וכמו שהבטיח הקב”ה לאברהם אבינו:
“ואברכה מברכיך ומקללך אאור”.

חזור בך

מכתב של מנכ”ל מפלגת נעם, אלקנה באבד למנכ”ל מפלגת הציונות הדתית בעניין גיוס חרדים:
מכתב גלוי לידידי ורעי מר יהודה ולד, מנכ”ל מפלגת הציונות הדתית
שלום רב
צפיתי בראיון שלך בערוץ 7 ובו אתה מתאר את הלחימה המופלאה בלבנון, את מסירות הנפש של חיילינו הגיבורים ואת הפערים האדירים בין השהות בסכנה ובשטח אויב לבין החזרה לשגרת היום יום כאן בארץ. אין ספק כי הלוחמים כולם ראויים להערכה ולהוקרה אדירים וזר לא יבין את אשר עובר על לוחם המילואים בשנה האחרונה. אבל דווקא משום שגם אני כחייל מילואים חוויתי מקרוב את התיאורים שתיארת, ואני מאוד מזדהה אתם, קשה לי מאוד עם מה שאמרת בנוגע לגיוס בני הישיבות החרדיים ומזה כמה ימים שאני חושב כיצד להגיב על כך.
הבעת ביקורת חריפה על אותם בני הישיבות מהציבור החרדי שאינם מתגייסים לצה”ל. אמרת אמירה חריפה ומקוממת, כביכול בני הישיבות “שותים קפה בכולל בזמן שאתה נלחם בלבנון”.
הופתעתי מאוד מאוד מהדברים. אם עד היום הצלחתי ללמד זכות על המזלזלים בציבור החרדי, ואמרתי שאנשים ‘משלנו’ רואים רק את השוליים שלא לומד ואינם מכירים את עשרות אלפי בני הישיבות שממיתים עצמם באהלה של תורה, ולכן הם מזלזלים בהם, הרי שכאן אתה מדבר בצורה ישירה גם נגד אלו שלומדים.
כמי שחונך וזכה ללמוד אצל תלמידי הרב צבי יהודה קוק זצ”ל ואצל תלמידי תלמידיו הייתי מצפה ממך לפחות לא לצאת בצורה בוטה כל כך כנגד עמדתו הנחרצת של הרב צבי יהודה קוק שהייתה למעשה עמדתם הברורה של גדולינו בדור הקודם (ראה לדוג’ דבריו של הרב הרצוג זצ”ל המובאים בספר ‘רבנות בסערת הימים’).
אינני מבין איך ניתן ליישר קו עם קמפיין הרעל והשנאה שמובל בעיצומה של המלחמה והכל כדי לפורר את האחדות הפנימית בתוך עמינו בעיצומם של ימי הלחימה.
וכי אינך יודע את העובדה הפשוטה, שאי אפשר להוביל תהליכים ציבוריים כל כך עמוקים כמו גיוס בני הישיבות החרדיים – בדרך של כפייה אלא רק בתהליכים של הידברות ושינויי עמדות איטיים?
וכי אינך יודע שישנם כ – 30,000 חיילי פטור שנפלטו ממערך המילואים ומנסים כבר למעלה משנה לחזור לשרת במילואים אך הצבא מטרטר אותם בלך ושוב?
וכי אינך יודע את הסוד הגלוי על אחוזי הגיוס הבעייתיים בציבור הכללי לשירות קרבי או לשירות תומך לחימה שאיננו ‘רוכש מקצוע’? היכן הביקורת כלפי תופעה זו? שכחנו אותה?
וכי אינך יודע את האמת הפשוטה שגם אדם חרדי שלומד תורה הוא מקיים את עם ישראל וגם עליו נאמר הפסוק “אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי”?
וכי לא פגשת בשנת המילואים האחרונה עשרות רבות של חרדים שבאו אלינו בחורשות הגליל, בשטחי הכינוס בדרום ובמוצבים על הגדר בגבול הלבנון והביאו אוכל, שתייה, מכתבים, ציוד וכל מה שרק יכול לסייע? וכי לא ראית בעיניהם שזה לא קל להם ‘לשתות קפה בכולל’ והם מאוד רוצים להיות שותפים אתנו ועם כלל ישראל, איך אתה יכול לחשוב שלא אכפת להם מהמאמץ המלחמתי?
וכי לא פגשת גם בימי המילואים האלו, תוך כדי הלחימה, אירועים מביכים של ערבוב בין המינים באופן שאיננו מתקבל על הדעת אצל כל אדם שומר מצוות או שומר על יציבות התא המשפחתי שלו?
מו”ר הרב צבי יהודה קוק זצ”ל מתאר באופן אישי את פגישתו המיוחדת יחד עם ראשי הישיבות החרדיים, עם שר הביטחון דאז, משה דיין, וכך הוא מסכם את עיקרי דבריו שאמר שם: (מתוך ‘שאילת שלמה’ עמ’ 512) “…לא חידשתי שום דבר, אלא חזרתי על הדברים הרגילים לנו. אבל חשוב מאוד שהם נאמרו שם, שהשרים שמעו אותם וגם שהרבנים שמעו אותם.
“קודם כל, עלינו לברר בירור יסודי את עצם מציאותנו. אנחנו היושבים פה, איננו שני צדדים. אנחנו כולנו, עבדי ד’ וישראל עמו. כל אחד במקצוע שלו. מתוך כך, יש לעמוד על האמת, ולהכיר שהישיבות אינן רק מקום לימוד בלבד, אלא המשך תורה שבעל-פה, והמשך חיוניות נשמת האומה. קיום הישיבות אינו רק עניינם של אנשי מקצוע בלבד.
האינטרס שלנו, האינטרס של כולנו, של כל כלל ישראל הוא תקומת הצבא ותקומת התורה. קיום הישיבות נוגע לכולנו. זהו דבר יסודי ואלמנטרי. . . זהו הכרח חיים. זהו אינטרס של כל ישראל. ומתוך כך נמשכת קדושת המשק והנשק של כלל ישראל בכל עוז ובכל אומץ.

…אני מוחה, אני מסתייג ונסלד מהביטוי “פטור”. אין פטור, ואין פטורים, אלא יש מתן אפשרות לגדול בתורה במשך כמה זמן. חיוני הוא שצעירים בעלי שאר-רוח יוכלו לגדול בתורה.
היחס החיובי והנכון של הישיבות למדינה ולצבא הוא עניין חשוב וצורך חיוני, אבל עד כמה שאני מסור לצבא, בכל אופן יש תלמידים שאני מעכב כמה שנים. אני מתנגד לכך שצעירים הראויים להשתלם באישיות הרוחנית יצאו לשרת.

אמרתי דבר חריף: “איש על מחנהו ואיש על דגלו” בבניין עם ישראל ורוח ישראל – אבל ביחד. הישיבות מכוננות את חיי הנשמה של האומה, ומזה נמשכת קדושת הנשק והמשק. כאן [בישיבות] בונים את המוראל של כלל ישראל וגם את המוראל הצבאי, ולכן עלינו לשקוד בתורה, ואז יופיעו מתוכנו כוחות צבאיים מעולים.

… אין להעלות על הדעת סידור עניינים אלה מתוך כפייה. כל סיטונות אסורה… אנשי הצבא לא יכולים להתערב בעניינים הפנימיים של הישיבות, כמו שראשי הישיבות לא יכולים לקבוע בדברים מיוחדים וספציפיים השיכים לצבא, – כדוגמת מקרים של פיקוח-נפש שיש צורך לשאול בדעת הרופאים.
..אבל אם יעלה על הדעת לסדר כפייה סיטונית-כללית, זה יהיה אסון למדינה.”

דברי הרב צבי יהודה זצ”ל מדברים בעד עצמם. אני קורא לך לחזור בך, להכיר בחשיבות הגדולה של לומדי התורה ולימוד התורה באשר הם ולהבהיר את דבריך שבודאי נאמרו מתוך נהמת הלב הטהור אך יצאו מגדר האמת.
גם אני סיימתי זה עתה סבב לחימה רביעי, ובעצימות גבוהה בלחימה מעבר לגבול הלבנון, ועם זאת אמשיך לתמוך בלימוד התורה של כולם, גם של בני הישיבות החרדיים, אינני רואה בכך ‘שתיית קפה בכולל’ ולא בזבוז זמן חס ושלום.
וכמובן שאמשיך להתכוון בתפילה המיוחדת בכל שבת, המכוונת לכלל לומדי התורה בישראל, מכל הציבורים ומכל המגזרים:
“לְמָרָנָן וְרַבָּנָן חֲבוּרָתָא קַדִּישָׁתָא דִּי בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל וְדִּי בְּבָבֶל, לְרֵישֵׁי כַלָּה וּלְרֵישֵׁי גַּלְוָתָא וּלְרֵישֵׁי מְתִיבָתָא וּלְדַיָּנֵי דְבָבָא. לְכָל תַּלְמִידֵיהוֹן וּלְכָל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וּלְכָל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא. מַלְכָּא דְּעָלְמָא יְבָרֵךְ יַתְהוֹן, יַפִּישׁ חַיֵּיהוֹן וְיַסְגֵּא יומֵיהוֹן וְיִתֵּן אַרְכָא לִשְׁנֵיהוֹן. וְיִתְפָּרְקוּן וְיִשְׁתֵּזְבוּן מִן כָּל עָקָא וּמִן כָּל מַרְעִין בִּישִׁין. מָרָן דִּי בִשְׁמַיָא יְהֵא בְסַעְדְּהוֹן כָּל זְמַן וְעִדָּן, וְנאמַר אָמֵן.”
בברכת חברים, אלקנה באב”ד
מנכ”ל מפלגת נעם

סוף האמת לנצח

סגן השר אבי מעוז:

מחזק את אלי פלדשטיין, נגד המילואים ומשפחותיהם.
ברור לכולנו שמחפשים את ראש הממשלה, וברור לכולנו שהזמן הארוך במעצר הוא בשביל לאפשר לשב״כ לשבור את אלי ולהפוך אותו לעד מדינה כנגד ראש הממשלה.
אלי והנגד, תהיו חזקים. אתם שליחים של כולנו אל מול מערכת אכיפת החוק בררנית ומעוותת שמזמן שכחה את זהותה היהודית והמוסרית.
סוף האמת לנצח, בקרוב בעזרת ד׳.

תודה שהצטרפת!

נשמח לקבל עוד כמה פרטים:

תומכים למען הזהות היהודית של המדינה

הרשמו וחזקו את מפלגת נעם!

שומרים לכם על הפרטיות! לא נשתף או נעביר את פרטיכם לשום גורם אחר. 

צור קשר