פרשת -ויקהל-פקודי

חה”כ אבי מעוז בנאום חד על חגיגות תחילת השנה הנוצרית:
אני מצטט: “רחובותיה של תל אביב רבתי, העיר העברית הראשונה, המו אמש מאדם, שלבשו בגדי חג כשפניהם מועדים לנשפים הפומביים והפרטיים לכבוד ‘הסילבסטר’, שהוכנו ברוב שקידה ופאר חיצוני.
האולמים קושטו בזרי פרחים, בצבעונין, בעציצים יקרים, שטיחים וכו’.
הוזמנו תזמורות מובחרות.
מֵאֵת המבקרים בנשפים דרשו במפגיע להופיע בתלבושות חג.
אכן ככל הגויים אנחנו”. סוף ציטוט.
הדברים הללו הם חלק מכתבה בעיתון ‘הארץ’ לפני 92 שנה.
עוד לא הייתה לנו מדינה.
מאז ב”ה יש לנו מדינה, שהיא ביטוי לתחייתו הלאומית של עם ישראל.
ואני רוצה לשאול:
נניח שהנאצים היו מייסדים איזשהו חג, ולאחר זמן הוא היה מתפשט ברחבי העולם, האם היה יהודי שפוי שהיה מעז לחגוג את אותו חג בטענה שלחג כבר אין משמעות נאצית ולכן אין בעיה לחגוג אותו?
והרי מה שעוללה לנו הנצרות במשך אלפיים שנה של גלויות, חמור לא פחות ממה שעוללו לנו הנאצים.
אין ספור פוגרומים, מסעות צלב, עלילות דם, שחיטות של מאות אלפים ואף יותר במיתות משונות, מעשי אונס ודה-הומניזציה של העם היהודי.
יתר על כן, דבר ברור וגלוי הוא שהיכולת של הנאצים להשמיד את מיליוני היהודים באירופה במשך שנות מלחמת העולם, תוך כדי שיתופי פעולה של העמים השונים, וללא מחאה משמעותית כנגדם, נבעה מהכשרה של דעת הקהל על ידי שטיפת מוח אנטישמית במשך קרוב לאלפיים שנה על ידי אבות הכנסייה.
וכפי שכתב אברהם לבני, בן למשפחה נוצרית אדוקה שהתגייר לאחר השואה, בספרו ‘הסוד הישראלי’, ואני מצטט:
“מכל העמים עלול היה ליפול רק העם היהודי קורבן לקנוניה כל כך זדונית, המסוגלת ללקט אחד אחד את היהודים מכל פינות אירופה, כששאר האנושות שותפה לפשע, אדישה, פסיבית, שותקת או חסרת אונים …
אלפיים שנות תרבות נוצרית אפשרו שותפות או שתיקה זו מול הפשע.
רצח העם שביצעה הברבריות הנאצית היה המשך ישיר של עמדתו המוסרית של העולם הנוצרי, שבמשך אלפיים שנה כבר רצח תיאולוגית ומוסרית את העם היהודי, בניסיון ליטול ממנו את זהותו העצמית.
השואה היא ההוכחה דרך האבסורד ליעילותם הקיצונית של אותם השקרים, שעליהם נבנתה הציוויליזציה הנוצרית במשך אלפיים שנה”. סוף ציטוט.
ב”ה עם ישראל קם לתחיה.
עם ישראל הולך וגדל עם פריון חיובי חריג בניגוד לכל המדינות המתקדמות.
עם ישראל חי.

חה”כ אבי מעוז בראיון בערוץ הכנסת

חה”כ אבי מעוז בנאום על פניה למוקד השקיפות:
במסגרת נאומי השקיפות אני רוצה לספר על עוד פניה שהגיעה למוקד השקיפות שלי, והפעם מתיכון בנתניה.
במסגרת לימודי של”ח התבקשו התלמידים לכתוב סיכום על כל אחת משלוש הדתות המונותאיסטיות, כולל התייחסות למנהגים, האמונות והמייסדים של כל אחת מהן, וכן סיכום על דת פולותאיסטית והשוואה בינה לבין דת מונותיאיסטית.
בנוסף, הם נשאלו האם היו שמחים לראות עצי אשוח למכירה בסופר ליד הבית.
ככה לא מגדלים ילדים שמחוברים לזהותם הלאומית היהודית.
ככה מגדלים ילדים מבולבלים עם זהות מטושטשת, ומסלילים אותם להיות אזרחי העולם הגדול, ללא זהות וללא שורש.
אני ממליץ לכל ההורים לבדוק היטב מה מלמדים את הילדים בכיתות, לדרוש חינוך מתאים לעם היהודי במדינה היהודית ולדווח למוקד השקיפות שלי במספר 0559804775 על כל מקרה של הסתרה ושל פגיעה בזהות יהודית ובזהות הלאומית בבתי הספר של ילדיהם.

צפו בראיון של חה”כ אבי מעוז באולפן ערוץ 14

חבר הכנסת אבי מעוז בנאום על הקשר שבין ההתמודדות עם סמים ואלכוהול לבין צום עשרה בטבת:
בתהליך טיפול וגמילה של מי שלא עלינו נפלו להתמכרות, גם באופן כללי וגם ספציפית לאלכוהול וסמים, ישנם שני מרכיבים מאוד קריטיים.
האחד, זוהי התקווה. ההפנמה שמה שלא קרה וללא קשר לאיזה בור עמוק האדם נפל, ישנה אפשרות לצאת ולעלות. יש אפשרות לגלות את האור שבקצה המנהרה.
השני, זוהי המשמעות. כלומר, הסיוע לאותו אדם למצוא משמעות ותוכן בחייו, בנתינה לאחר, בתרומה לחברה, בחיים רוחניים או בכל משמעות אחרת שתסייע לו להתקדם בטיפול ובתהליך הגמילה.
סמים ואלכוהול מובילים את האדם להזיות.
הזיות וניתוק מהמציאות זהו מצב מסוכן.
החלום, לעומת ההזיה, זהו דבר מעולה.
חלומות קשורים לאותה תקווה ולאותה משמעות בחיים.
אדם שלא ישן מספר ימים מסכן את עצמו.
אי אפשר בלי שינה משום שאי אפשר ללא חלומות.
להפסיק לחלום זה מסוכן.
זה מה שנותן משמעות לחיים וזה מה שדוחף אותם.
גם לאותם בני נוער שנפלו להתמכרויות צריך להעניק חלומות ושאיפות.
בניגוד להזיות, דווקא החלומות הם החיבור האמיתי למציאות.
למערכת החינוך יש תפקיד חשוב ומהותי ביצירת המשמעות, התקווה והחלומות של אלו שבאים בשעריה.
ככל שיוענקו להם יותר משמעות, תקווה וחלומות, כך יפחת הצורך לברוח מהמציאות על ידי חומרים שונים ומשונים.
היום עשרה בטבת, יום תחילת המצור על ירושלים לפני חורבן בית המקדש הראשון.
כדברי הנביא יחזקאל: “סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה”.
זהו היום שבו אנו מציינים את תחילת תהליך החורבן.
תהליך שהוביל אותנו קודם כל לגלות בבל, אך מכיון שהחזרה מאותה גלות לתקופת בית המקדש השני הייתה רחוקה מלהיות שלימה מכל הבחינות, היום הזה גם הוביל אותנו לגלות הארוכה, שממנה אנחנו עדיין הולכים ושבים.
באופן משלים, אנחנו מציינים ביום הזה גם את יום הקדיש הכללי על קדושי השואה, הי”ד, שלא נודע יום הירצחם.
השואה הנוראה שהיא החותם והסיום המזעזע לאותה גלות ארוכה ונוראה.
ישנם קולות שתמהים מדוע אנחנו עדיין צריכים לצום ולציין אירוע שקרה לפני 2,500 שנה.
הרי חלק ניכר מעם ישראל חוזר לארץ, הקמנו מדינה, יש לנו צבא משלנו. יש לנו חקלאות משלנו. יש לנו כלכלה משלנו.
אז מה עוד יש לנו להתעסק באירוע היסטורי, שבו צבא זר הטיל מצור על ירושלים?
זה מחזיר אותנו אל החלום שעליו דיברתי מקודם. החלום הלאומי שלנו.
‘בשוב ד’ שיבת ציון היינו כחולמים’.
אנחנו כמובן מלאי הכרת טובה והודיה לבורא עולם ומכירים בתהליך המופלא שהוא מוביל אותנו במאתיים השנים האחרונות.
קיבוץ נדחי ישראל מארבע קצוות תבל, בניין הארץ ויישובה, הקמת המדינה ובניין ירושלים.
כמה שלא ננסה ונתאמץ, אין אנחנו מספיקים להודות לו על אחת מאלפי אלפים הניסים והנפלאות שהוא עשה ועושה עימנו.
אבל צום עשרה בטבת והחלום הלאומי שלנו מזכירים לנו, שכל זה הוא רק שלב התחלתי בדרך ובתהליך אל המצב השלם שאליו אנחנו צועדים ואליו עוד בוודאי נגיע.
עדיין אין מקדש בתוכנו.
מלכות בית דוד טרם שבה אלינו.
עוד לא זכינו לנבואה.
אין השראת שכינה באופן שלם כפי שזכינו בבית המקדש הראשון וכפי שעוד נזכה במהרה בימינו.
עדיין לא הגענו למצב המקווה שבו על פי דבר ד’ שבנבואת ישעיהו:
“נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ד’ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם”.
חז”ל לימדו אותנו שדווקא מי שמתאבל על ירושלים וזוכר מה עוד חסר לנו, הוא זה שזוכה ורואה בשמחתה שנאמר: “שימחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה, שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה”.
בע”ה במהרה נזכה להתקיימות מלאה של נבואת הנביא זכריה:
“צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ”.

נאום ביקורת של חה”כ אבי מעוז על התמודדות הממשלה מול מערכת המשפט:
ראשית, אני רוצה לאחל מכאן הצלחה מרובה ברכת חזק ואמץ לראש ממשלתנו, שעומד ממש בשעה הקרובה להיפגש עם הנשיא טראמפ.
העם מצפה לעמידה נחושה על כל העקרונות שלנו, על כל תפיסות הביטחון שלנו.
חזק ואמץ אדוני רוה”מ.
ועוד דבר, תחזור משם ונחזור לקדם את חוק הריבונות, או לחילופין קורא לממשלה להחיל את הריבונות ואז מתייתר הצורך בחקיקת החוק הזה.
אדוני השר,
אנחנו נמצאים בימים אלה שלוש שנים לממשלה.
לעיתים נדמה, שהממשלה מדברת. מדברת הרבה. מגיבה על כל החלטה של השופט עמית. מגיבה במילים יותר דיפלומטיות, פחות דיפלומטיות.
הממשלה מדברת המון.
אבל לכאורה, מה שבית המשפט העליון ונשיא בית המשפט העליון, השופט עמית, מה שהוא עושה לממשלה זה לא בית ספר, זה אוניברסיטה.
ומה אתם עושים בתגובה?
תשמע, זה ביזיון לממשלה הזאת.
אני כבר מזה מספר שבועות קראתי לשר המשפטים, קורא לכם, אני שמח שאתה פה, שתשמע את זה מפי.
אחרי שהשופט עמית פסל את השופט בן חמו, אני חושב שהממשלה צריכה להקים ועדת בדיקה ממשלתית.
זה בסמכות הממשלה. בסמכות הממשלה להקים ועדת בדיקה ממשלתית. כל נושא שהיא תרצה.
וכשהיא תקים ועדת בדיקה ממשלתית, אם היא תעמיד בראש ועדת הבדיקה הממשלתית שופט, אז יש בסמכות הממשלה לתת לוועדת הבדיקה הממשלתית הזאת סמכויות של ועדת חקירה ממלכתית. כמעט את כולן.
ולכן אני מציע מזה מספר שבועות – תקימו ועדת בדיקה ממשלתית.
מה הנושא?
הנושא הוא הקשר והחיפוי ההדדי בין השופט עמית, היועמ”שית והפצ:”רית לשעבר.
תבדקו את הקשר הזה, את החיפוי ההדדי.
השופט עמית נתן החלטה לפני מספר ימים, שהוא דוחה את הבקשה להוציא צו ביניים בעניין גלי צה”ל, והוא עוד גילה גילוי נאות שבתו ואחד מעוזריו המשפטיים עבדו בגלי צה”ל לפני למעלה מעשור. כל הכבוד.
הרי ניגוד עניינים לא נוגע לשופטי העליון.
אבל תקימו ועדת בדיקה ממשלתית, תשימו בראשה את השופט בן חמו, שהיא תחקור.
את מה היא תבדוק? את מה היא תחקור? את הקשר, את החיפוי ההדדי בין השופט עמית, היועמ”שית והפצ”רית לשעבר.
זה בידכם. תעשו את זה.

חה”כ אבי מעוז הביא בנאומו דוגמא לנזקים שמתרחשים במשרד החינוך:
במסגרת נאומי השקיפות אני רוצה לספר הפעם על פעילות לדוגמה בבית ספר בגבעתיים.
הורי שכבה ט’ וי’ קיבלו הודעה על כך שבית הספר נכנס, באישור משרד החינוך, לשותפות פדגוגית עם תכנית ‘המגדלור’ שמופעלת על ידי ארגון ‘אידאה’.
ארגון ‘אידאה’ הוא אחד מארגוני הקרן לישראל חדשה.
בין הרעיונות שמקודמים שם בתוכנית המגדלור אנו מוצאים:
חיים משותפים של הציבור היהודי והציבור הערבי.
סיום הכיבוש על עם אחר ופתרון צודק לשני העמים.
חופש מדת לכלל אזרחי ישראל.
ועוד שלל רעיונות מבית היוצר של השמאל הליברלי הרדיקלי.
אם כן, משרד החינוך מקדם תפיסות פוסט ציוניות, פוסט דמוקרטיות ואנטי יהודיות.
אני שב ומזמין את ציבור ההורים להיות מעורבים בחינוך ילדיהם ולדווח למוקד השקיפות שלי במספר 0559804775 על כל מקרה של הסתרה ושל פגיעה בזהות היהודית ובזהות הלאומית בבתי הספר של ילדיהם.

חה”כ אבי מעוז שיתף במהלך הדיון בוועדת הבריאות בהצעת החוק שלו בנושא כיסאות גלגלים ממונעים בסיפור האישי שמקשר אותו לנושא.

חה”כ אבי מעוז בסרטון על נזקי הטלוויזיה החינוכית

חה”כ אבי מעוז בתוכנית הקבינט של רדיו קול חי