נאומו של חה”כ אבי מעוז בהצגת תיקון חוק זכויות התלמיד:
אמנם תיקון החוק שאני מציג היום הוא לחוק זכויות התלמיד, אבל בעצם מן הראוי לקרוא לתיקון – החוק להגנת התלמיד.
הסיבה לכך היא שהתיקון לחוק בא כדי להגן על התלמידים ולמנוע פגיעה בהם על ידי העברת תכנים שאינם מותאמים לגילם או שהיא מנוגדת לרצונם של הוריהם, שלהם אמורה להיות וחייבת להיות הסמכות לבחור את אופן החינוך של ילדיהם.
כפי שמופיע בתחילת דברי ההסבר להצעת החוק, מטרתה היא לעגן את זכותו הבסיסית של הורה לקבל החלטות בנוגע לטיפול וגידול ילדיו במסגרת מוסד הלימודים, ואת חובת מערכת החינוך שלא לגרום לנזקים בלתי הפיכים לתלמידים.
עד היום קיבלתי, ואני ממשיך לקבל, עשרות רבות של פניות מהורים מהחינוך הממלכתי, שרבים מהם אף נפגשו איתי, ובפיהם חזרה שוב ושוב הטענה על כך שהמערכת מסתירה מהם מידע חינוכי, והם מופתעים בכל פעם מחדש לגלות מהם התכנים שילדיהם נפגשים איתם בכיתות.
בדיוק כמו בסיפור שנחשף לפני שנתיים וחצי, כאשר ביומן של תלמידי כיתה י”ב הופיע אירוע תחת הכותרת ‘עגבניות ירוקות ומטוגנות’, שזה שם של סרט.
רק לאחר התעקשות ההורים, התברר שהפעילות היא של פורום משפחות שכולות ישראליות ופלסטיניות, ארגון שמאל רדיקלי, שגורמים חינוכיים בתיכון ביקשו להסתיר את המפגש איתו מההורים.
אדוני השר, זו בדיוק הסתרה.
אמא מחולון, שבנה לומד בתיכון בחינוך הממלכתי סיפרה לי שהיא ניסתה לברר מה מעבירים בכיתה של הבן שלה בשיעורים לחינוך מיני, אך לא הצליחה לקבל מענה.
אמא מתל אביב כתבה בתחילת השבוע על הצעת החוק הזאת כך, ואני מצטט:
“כפייה של תכנים על ילדים בניגוד גמור להשקפת עולמם של הוריהם – זו תמציתו של משטר אפל, דכאני ודיקטטורי.
הצעת החוק אינה אלא ניסיון לעגן את הברור מאליו במדינה שפויה – הורה הוא הסמכות העליונה על חינוך ילדיו, מפאת העובדה שהוא האפוטרופוס הטבעי על ילדיו.
אין לאיש זכות להפקיע מידיי את זכותי ולהנחיל לילדיי תכנים, גם אם הם עטופים באצטלת ערכים טולרנטים, מבלי ידיעתי, מבלי הסכמתי, ומעל לראשי.
בתי הספר לא נועדו להנדסת תודעה ולא להטמעת אי אילו ערכים כחומר ביד היוצר.
לא לחנך מחדש ולרכוש את ‘המדריך המהיר לסירוס כימי וכריתת איברים שלמים ובריאים’
כל חינוך ערכי, זהותי, מוסרי או מגדרי, שמור בבלעדיות להורים.
זהו הקו החד והבהיר שאמור להנחות כל הורה וכל מורה.
זכותי ומחובתי כהורה, להיות מודעת ולתת את הסכמתי לכל תוכן שאליו ילדיי נחשפים.
אין לאף איש את הזכות, ודאי לא למערכת החינוך, לכפות על ילדי אקטיביזם מיני, בלבול מגדרי, או ניתוק מהמציאות שבה בן הוא בת ולהפך, בשם ‘קבלה’ שמנרמלת הסללה להשחתה עצמית בדרך שהיא אל חזור.
ואוי למי שיעשה זאת, עם חוק, או בלעדיו.”
ככה היא כתבה.
“כאשה חילונית, הנמנית על הזרם המסורתי, אני לא אמורה להכניס את בנותיי למסגרות דתיות שלא תואמות את אורח חייהן, רק מחשש שתחשפנה לתכנים משחיתי נפש”. עד כאן’ סוף ציטוט של אמא מתל אביב.
זכותו הבסיסית של כל תלמיד שלא תהיה הסתרה מההורים שלו
ניקח לדוגמה את מערכת הגפ”ן שבמשרד החינוך, שקיימות בה מעל שלושים אלף תוכניות, שמתוכן יכולים המנהלים לבחור תוכניות להפעלה בכיתות.
חלק מהתוכניות נמצאות במסלול הירוק שבו תוכניות שעברו הליך שכלל בדיקה מינהלית ופדגוגית מינימלית, וחלק נמצאות במסלול הכחול, שבו תוכניות שלא עמדו בתנאי המכרז או לא ניגשו למכרז מאגר התוכניות והמענים, אך לא נמצאה מניעה לשלבם במערכת.
כלומר, תוכניות שרק על דרך השלילה לא נמצאה מניעה לשלבם במערכת, ומשם המנהלים יכולים לבחור מה שהם רוצים, אם הם משיגים מימון או שמפעילי התוכנית מממנים אותה על יד מקורות עלומים מרחבי העולם.
וההורים לא יודעים ולא יכולים לדעת כמעט כלום.
כשהוקמה הממשלה הנוכחית סוכם שאקבל את האחריות על מערכת הגפ”ן.
למרות כל השקרים, ההכפשות וההפחדות, האמת היא שהייתה לי מגמה אחת ויחידה – להחזיר את האחריות להורים, ולאפשר למי מהם שמעוניין בכך, לדעת מה מועבר לילדים שלהם בכיתות.
אבל ההפחדות עשו את שלהן, והמערכת לא ניתנה לי.
במקום זאת סוכם על משהו יותר בסיסי וצנוע – מערכת שקיפות להורים.
אבל לצערי הרב גם לדבר הזה שמו מקלות בגלגלים, ולמרות שהתקציב הזעום למערכת כבר אושר, לאחר שעזבתי את תפקיד סגן השר, משרד האוצר תקע את התקציב של מערכת השקיפות.
כאילו שנושא השקיפות הוא עניין אישי של אבי מעוז.
לממשלה הנוכחית אין עניין בשקיפות?
אם אבי מעוז לא בממשלה אז לא משקפים להורים?
אז לאחר שפרשתי מתפקידי בממשלה התברר לי שמשרד החינוך מקים בעצמו מערכת שקיפות, אבל אדוני השר, באמת הצחקתם אותי.
וכי יעלה על דעתכם שהדיפ-סטייט ישקף להורים באמת את התכנים שאותם הוא מנסה להסתיר מעיני ההורים?
לדעתי מדובר במערכת הסתרה עמוקה במסווה של שקיפות.
המציאות הנוכחית היא תעודת עניות למערכת החינוך ולשר העומד בראשה.
לפני שלוש שנים נחקק בפלורידה חוק זכויות הורים בחינוך, שתוכנו דומה לחוק שאני מציג כאן היום.
מטרתו היא למנוע העברת תכנים שאינם מתאימים לגילאים מסוימים, ואשר אמורים להיות מועברים על ידי ההורים, או לפחות בידיעתם ובתמיכתם.
גם הצו הנשיאותי עליו חתם הנשיא טראמפ ב-29 בינואר, ימים ספורים לאחר כניסתו לבית הלבן, דיבר על כך שבשנים האחרונות, בתי ספר באמריקה הטמיעו אצל הילדים אידיאולוגיות רדיקליות תוך חסימת פיקוח הורי במכוון. התלמידים נאלצו לקבל את האידיאולוגיות הללו ללא עוררין או בחינה ביקורתית, והדבר גזל את הסמכות ההורית הבסיסית.
באמריקה חלה התפכחות מהתוצאות ההרסניות של תרבות מחיקת הזהויות הפרוגרסיבית.
הצעת החוק שלי נכתבה עוד לפני הצו הנשיאותי של הנשיא טראמפ, אבל העיקרון הוא זהה:
להפסיק את ההסתרה ואת האינדוקטרינציה במחשכים שקיימת במשרד החינוך ולהחזיר את החינוך לידיהם של ההורים.
הצעת החוק הזו היא צעד ראשון בישראל בדרך לחזרה לשפיות ולזהויות הטבעיות, אנושיות, משפחתיות, לאומיות ויהודיות שלנו.
עכשיו אני רוצה להגיד משהו, אדוני השר.
עד כאן ההסבר שלי להצעת החוק.
אני באמת חושב שהזכות והחובה לחנך את הילדים נמצאת בידיים של ההורים.
וההורים חייבם לחזור ולהיות אחראים על כך ולפחות שידעו מה קורה במשרד החינוך ומה הם התכנים שמלמדים את ילדיהם.
