פרשת וארא

חה”כ אבי מעוז בנאום נוקב:
אני רוצה לשלוח מכאן תנחומים לשרה אורית סטרוק ולמשפחתה על הטרגדיה שפקדה אותם.
בע”ה שהקב”ה ישלח להם נחמה ומרפא בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.
חבריי, חברי הכנסת.
גם למחלוקות פוליטיות וערכיות חייב שיהיה קו אדום.
מותר לחלוק ולחשוב אחרת.
מותר לבקר.
אפילו לגיטימי להתבטא בחריפות, כל עוד זה בגבולות שיח אנושי מכבד.
אבל כאשר פעילים ציבוריים, מובילי מחאה ומי שמעוניינים להיבחר לכנסת רוקדים על הדם בצורה אכזרית ומשתפים פעולה עם עלילת דם בזויה ושפלה, זה כבר לא לגיטימי.
ומי שלא מוחה כנגד דברים מעין אלו, הופך להיות שותף פסיבי להם.
כאשר אנרכיסטית כמו שקמה ברסלר, מהדהדת, טרם ההלוויה, טענות הזויות שנאמרו על ידי פגועת נפש, זו שפלות ורשעות.
כאשר אנרכיסט כמו משה רדמן, חבר ומתמודד במפלגת הדמוקרטים, מחרף ומגדף את השרה סטרוק בזמן שהדם עודו רותח, ומכנה אותה בשמות כמו ‘חלאה’ ו’אוכלת מוות’, זו שפלות, רשעות ורוע מזוקק.
איפה חברי מפלגת העבודה והדמוקרטים שימחו ברוע הזה ויוקיעו אותו מתוכם?
שנאת הימין והדתיים מקדשת את כל האמצעים מבחינתכם?
אבל האמת, מה לנו כי נלין עליכם, בזמן שאצל הפרקליטות, בתי המשפט ומערכת אכיפת החוק זה הפך לנורמה ולשיטה.
למען מטרת העל המקודשת שלהם, קרי להפיל את נתניהו, להוריד את הימין מהשלטון ולקדם את הפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, הם מרשים לעצמם לבצע כל עוול.
למשל, תפירת תיקים לראש הממשלה והעסקתו במשך שנים במאבק על חפותו, בו בזמן שהוא נלחם על קיומה של מדינת ישראל.
למשל, רדיפת כל מקורב אפשרי של ראש הממשלה, כולל שימוש באמצעים הכי שפלים שיש, כמו שתיאר שלמה פילבר ביחס ללחצים המזעזעים שננקטו נגדו כדי שיחתום על הסכם עד מדינה, או כמו שתיאר כעת יונתן אוריך על המעצר שלו.
למשל, העלילה כנגד חברי בצלאל זיני, רק בגלל היותו אחיו של ראש השב”כ, שנבחר לתפקידו בניגוד לעמדת הקליקה והחונטה, והחזקתו במעצר במשך למעלה מחמישים יום.
וזה רק קמצוץ קטנטן של דוגמאות.
לחלוק פוליטית זה בסדר.
גם לנסות לנצח בבחירות זה לגיטימי כמובן.
אבל להשתמש בכוח ובאלימות, בעלילות דם וברדיפה, זה ממש לא לגיטימי.
ועם ישראל בע”ה יקיא מתוכו את כל הרשעות והשפלות הללו.

חה”כ אבי מעוז בתכנית הקבינט של רדיו קול חי

לאחר התרעה בזמן ניהול הוועדה לדיון בהצעת חוק התקשורת שלח חה”כ אבי מעוז מסר של חיזוק לכוחות הביטחון ולאזרחי ישראל

חה”כ אבי מעוז הקריא במליאת הכנסת מכתב מאשת מילואימניק:
אני רוצה לקרוא מספר משפטים ממכתב של אשת מילואימניק שפנתה אליי, ואני מצטט:
“בעלי שירת ומשרת ביחידת מילואים קרבית מאות ימים מאז תחילת המלחמה בגזרות השונות, בעזה, בלבנון ובסוריה.
מתחילת המלחמה, שמירת החוסן המשפחתי, תפקוד הבית והדאגה לשלומם של הילדים עברו באופן מיידי ומוחלט אליי, בלבד.
אני שמחה בתפקידי ומרגישה את המשמעות הרבה שיש בחיזוק החוסן של הילדים וברוגע שהוא נותן לבעלי לעשות את תפקידו הקרבי כראוי.
לרגל יום האישה קיבל בעלי אגרת מאת היוהל”ם עם קריאה להוקיר בתרומתן המשמעותית של נשים לחברה ולצה”ל בפרט, וכדוגמא מובא שם שילובן של נשים בחזית הטכנולוגית, במערכי האש ובפיקוד.
חרה לי שצה”ל בחר באופן רשמי להדגיש את חשיבותן של נשים במערך הלוחם ולקדם אג’נדות פרוגרסיביות, ולא בחר לציין ולהוקיר את הנשים שמחזיקות את המשפחות שבעורף, בגבורה, בתושיה ובמסירות.
אני חושבת שדווקא בעת חירום לאומית זו חשוב שנראה לכל את תפקידן המשמעותי של הנשים ביצירת עורף חזק ואיתן.
די לטרלול הפרוגרסיבי שפוגע בצה”ל”.
סוף ציטוט

ועדת הבריאות של הכנסת אישרה לקריאה שניה ושלישית את הצעת החוק של חה”כ אבי מעוז למימון כיסאות גלגלים ממונעים לילדים בעלי מוגבלות.

חה”כ אבי מעוז הסביר במליאה מהי הדרך להכרעה:
הקואליציה מעכבת את חוק הריבונות שלי על שטחי יו”ש.
זה נמצא שם כבר קורב לחמישה חודשים, אולי אפילו יותר, והקואליציה מעכבת את זה.
ואני חושב שזו טעות אסטרטגית, והייתי רוצה גם להסביר מדוע, בעיקר בגלל שאנחנו נמצאים במלחמה, ואני מבין שהנשיא טראמפ ביקש לעכב את זה.
אבל אני חושב שזו טעות אסטרטגית, כי אם יש מה שיכול לעזור לנו להכריע את המערכה הקשה שבה אנחנו מצויים, זה דווקא הריבונות על יו”ש, ודווקא עכשיו, ואפשר להסביר את זה גם לנשיא טראמפ.
ואני רוצה להסביר בפני מה אנחנו ניצבים. מהי הסכנה.
אם ניקח את הגליל, שבאמת הגליל שלנו, ניקח אותו מקו הגבול בלבנון, עד קו חדרה, עד נהר הירדן, זה הקו הדרומי של הגליל, אז אנחנו יכולים לחלק אותו לשלושה חלקים, הגליל המערבי, הגליל המזרחי והגליל המרכזי.
הגלילי המערבי יש בו 85% יהודים, 15% שאינם יהודים.
בגליל המזרחי אותו דבר. אותם אחוזים. 85% יהודים, 15% שאינם יהודים.
ואילו בגליל המרכזי, שזה כולל כמובן את מעלות וזה כולל את כרמיאל וזה כולל את עפולה עד להרי הגלבוע, עד למפגש שלנו עם יו”ש, ואפשר לחבר אליו גם את ואדי ערה, המצב הוא הפוך.
85% מתגוררים בשטח הזה שהם אינם יהודים, ו 15% בלבד יהודים.
לאחר מכן, אנחנו מתחברים ליו”ש, כולל ואדי ערה.
ואדי ערה, מחובר צמוד ליו”ש.
יורדים עם הגליל המרכזי, יורדים ליו”ש.
ביו”ש לעת עתה המצב הוא, פחות או יותר דומה, אני מקווה שיש קצת יותר יהודים מתיישבים ביו”ש.
אנחנו יורדים דרומה ואנחנו מגיעים אל דרום הר חברון ובדרום הר חברון אנחנו נפגשים עם הנגב, ואנחנו נפגשים עם הנגב, וכשאנחנו נלך מיד ביציאה מיו”ש, ואנחנו יורדים מלמעלה, מהצפון, גליל מרכזי, ואדי ערה, יו”ש, מגיעים אל הנגב ופונים מערבה לכיוון רצועת עזה, המצב הוא, שהתוכנית הזאת כמו שאתה רואה, גליל מרכזי, יו”ש פניה לחיבור לרצועת עזה, זוהי בדיוק תכנית החלוקה.
דרך אגב, תכנית החלוקה, מדינת ישראל הסכימה. מי שדחה את תכנית החלוקה ולא קיבל אותה זה הערבים, שהיו אז, חשבו שאם הם ידחו את תכנית החלוקה אז אנחנו לא נקים מדינה.
הקמנו מדינה ב”ה.
לכן מה שמוטל עלינו כדי לגדוע את התכנית הזאת, כדי לגדוע את תכנית החלוקה מלהתממש, מוטל עלינו כרגע להחיל ריבונות ביו”ש.,
אם נחיל ריבונות ביו”ש זה יביא להכרעה במאבק שיש פה בין חזרתה של תכנית החלוקה, החזון הזה לחלק את הארץ הזאת עוד פעם עם מדינה ערבית בלב הארץ, מהגליל, מגבול הלבנון, הגליל המרכזי, יו”ש, בואכה רצועת עזה בנגב.
לכן אני חושב שאם אנחנו רוצים להגיע להכרעה במלחמה הזאת, חובה עלינו עכשיו לקדם את תכנית הריבונות, את חוק הריבונות, ואני פונה לקואליציה – בבקשה מכם, אפשר לנהל מגעים עם הנשיא טראמפ ולפחות להעביר את חוק הריבונות בקריאה ראשונה עוד בכנסת הנוכחית.

תגובת חה”כ אבי מעוז להחלטה ביחס לבצלאל זיני:
העננה מתחילה להתפוגג: כמו שאמרנו מהיום הראשון – לא יהיה כלום כי אין כלום.
הגיע הזמן שכנופיית שלטון החוק תבין: ניסיונות הפגיעה שלכם בראש הממשלה ובראש השב”כ לא יעזרו. תתחילו לטפל בפצ”רית העבריינית שבאמת פגעה במדינה ובלוחמים, במקום לרדוף את חיילי צה”ל הגיבורים.

ראיון של חה”כ אבי מעוז ברדיו קול חי

ועדת הכנסת העבירה את הצעת החוק של חה”כ אבי מעוז בעניין השמירה על המקומות הקדושים, ובכללם הכותל המערבי, לוועדת חוקה, להכנתה לקריאה ראשונה.