נאום נוקב של חה”כ אבי מעוז כנגד העברת חוק ההסדרים:
ממשלת בנט-לפיד-עבאס רצתה לבצע רפורמה במערך הכשרות הממלכתי, והכניסה אותה, את הרפורמה, לחוק ההסדרים, כי בחבילה אחת עם חוק התקציב זה הכי קל.
יש משמעת קואליציונית.
אין דיונים.
חרב ההליכה לבחירות מעל הראש.
כל חבריי שהיום בקואליציה, יחד איתי, נלחמנו בחירוף נפש כנגד היוזמה הזאת.
לא הצלחנו. זה בסוף עבר.
הרפורמה במערך הכשרות, לדאבוננו, עברה בתוך חוק ההסדרים.
מה שקורה עכשיו עם שר האוצר הנוכחי, זה בדיוק אותו דבר.
שר האוצר רוצה להעביר את רפורמת החלב.
זה חוק שנוגע לתקציב?
לא
זו רפורמה מבנית מרחיקת לכת?
כן.
אז מן הראוי היה שהיא תעבור בהליך חקיקה רגיל של הכנסת.
כולל דיונים במליאה ובוועדות, וללא לחץ זמן ודד-ליין של העברת התקציב.
אבל הממשלה ושר האוצר בוחרים לעקר את עבודת הכנסת, ולהשתמש בה, בעזרת השוט של המשמעת הקואליציונית, כדי להעביר על הדרך גם את הרפורמה הזאת.
כמובן שיועמ”שית הכנסת, שגית אפיק, אמרה בצורה ברורה את המובן מאליו, שרפורמות מהסוג הזה, שאין להן השפעות ישירות על הכנסות והוצאות המדינה, לא אמורות להיכלל בחוק ההסדרים.
אז אמרה.
בשביל זה יש את המשמעת הקואליציונית על ראשה של ועדת הכנסת שאישרה להעביר את הרפורמה במשק החלב לוועדה של מי? של ח”כ מהסיעה של שר האוצר.
כי שר האוצר מאיים ללכת לבחירות.
אז שר האוצר שולף את האיום בהקדמת הבחירות בחודשיים על הרפורמה במשק החלב.
אבל על המהות של המדינה, על הנשמה של המדינה, על הזהות היהודית של המדינה, לא ולא.
כשהעליתי כאן להצבעה את ביטול סעיף הנכד בחוק השבות, נושא שמופיע גם בהסכם הקואליציוני של סיעת הציונות הדתית, שר האוצר לא איים להפיל את הממשלה אם הצעת החוק הזאת לא תעבור.
להיפך.
הוא וחבריו לסיעה בחרו להיעדר מהמליאה.
כשהעליתי כאן להצבעה את הצעת החוק מיהו יהודי במרשם האוכלוסין, זה לא היה מספיק חשוב כדי שהוא יאיים להפיל את הממשלה אם הצעת החוק לא תעבור.
להיפך.
הוא וחבריו לסיעה בחרו להיעדר מהמליאה.
אבל רפורמת החלב?
על זה הוא מאיים עלינו בהקדמת הבחירות?
חבריי מהקואליציה,
הפרתם את האיזון שבין הרשויות, והפכתם את הכנסת לבובה על חוט בידי הממשלה.
תגידו, אז מה בעצם ההבדל ביניכם לבין הממשלה הקודמת מבחינת הזהות היהודית של המדינה?