נאומו של חה”כ אבי מעוז במסגרת ציון יום ירושלים בכנסת:
אנחנו נמצאים לקראת סיום תקופת ספירת העומר.
ספירת העומר מחברת בין חג הפסח שבחודש ניסן לחג השבועות שחל בחודש סיון.
פסח הוא חג החירות.
הגאולה הלאומית שלנו, שבה נולדנו כעם כאשר יצאנו ממצרים.
בחג השבועות קיבלנו את התורה משמים, כאשר עמדנו למרגלות הר סיני.
קיבלנו את התוכן של הזהות שלנו.
התוכן של הנשמה שלנו.
בדורות שיבת ציון שאנו זוכים לחיות בהם, קיבלנו שני מועדים מקבילים, בחודש אייר, בין ניסן לסיון, בין פסח לשבועות.
בה’ באייר תש”ח, לפני שבעים ושבע שנים, קמה מדינת ישראל.
עם ישראל חזר לחיות כעם, כקולקטיב, בארצו, ולא רק כפרטים מפוזרים בקצוות תבל, או אפילו כיחידים בארץ, אבל תחת שלטון זרים.
יום העצמאות, בדומה לחג הפסח, חג החירות, הוא הביטוי של גאולת הגוף הלאומי וחזרתו לחיים לאחר אלפיים שנות גלות.
תשע עשרה שנים לאחר מכן, בכ”ח באייר תשכ”ז, זכינו באיחודה של ירושלים ובשחרור הכותל המערבי ומקום המקדש.
יום ירושלים, אותו ציינו שלשום, מקביל לחג השבועות, חג מתן תורה, שהוא חג הנשמה והזהות הלאומית שלנו.
וגם ירושלים היא המשמעות של חיינו הלאומיים, היא הזהות, היא הנשמה.
ירושלים היא עיר הקודש והמקדש.
ועם ישראל הוא עם הקודש, שהקב”ה שוכן בקרבו.
ירושלים היא אורו של עולם.
ועם ישראל, איננו עם של הורגי ילדים כתחביב, כפי האמירה המחליאה שנאמרה בזמן האחרון, אלא הוא עם שנושא בקרבו את ייעודו להיות אור לגויים ולהביא ברכה לעולם כולו.
כמו כל הגלויות של עם ישראל בכל קצוות תבל, גם קהילת ביתא ישראל שבאתיופיה חלמה על ירושלים ונכספה אליה.
לכן כאשר ילדי הקהילה היו רואים חסידות בשמים, הם היו קוראים אליהן:
‘שִׁימֶלָה שִׁימֶלָה, חסידה חסידה, ארצנו ירושלים, מה שלומה?’
לכן הקהילה היקרה הזאת מסרה את נפשה, פשוטו כמשמעו, על המסע לירושלים.
אחרי חמישים ושמונה שנים, הגיע הזמן שנפנים מהי המתנה שקיבלנו ונפסיק לנסות לברוח ממנה
אחרי חמישים ושמונה שנים, הגיע הזמן שניישב את כל ירושלים, וגם מזרחה תימלא ביהודים כמו מערבה.
אחרי חמישים ושמונה שנים, הגיע הזמן שנכיר בכך, שאותה השגחה אלוקית שחוללה את כל הניסים המופלאים של מלחמת ששת הימים ואת גבורת הלוחמים, היא ההשגחה האלוקית שמוליכה גם כיום את גבורת לוחמינו בסדיר ובמילואים, את גבורת משפחותיהם ואת גבורת כל עם ישראל בדרך לניצחון המוחלט בשבע החזיתות, ומתוך כך השבת כל חטופינו.
אחרי חמישים ושמונה שנים, הגיע הזמן שנחתור להכרעה ברורה שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, כלומר, ליישם את התוכן שירושלים, הקדושה לנו ורק לנו, מעלה אותנו אליו, דהיינו הזהות היהודית של המדינה והמשמעות העמוקה של שיבתנו לירושלים ותהליך שיבת ציון כולו.