בנאום שנשא במליאת הכנסת בעקבות ההסתה נגד הרפורמה במערכת המשפט אמר סגן השר אבי מעוז:
בט”ז בתמוז תש”ט (13 ביולי 49′) התכנסה ועדת חוקה, חוק ומשפט לדון בכמה נושאים.
לוועדה הגיע ראש הממשלה דוד בן גוריון שנשא דברים, ובין השאר דיבר על על יחסי הכוחות שצריכים להיות בין בית המשפט לבין הכנסת ועל אלו שחושבים שדעתם חשובה יותר מדעתם של אחרים.
אני רוצה לקרוא מקצת מדבריו:
“…כאשר וייצמן מטיל פתק, הפתק שלו שווה בדיוק כמו פתקא של מנקה ארובות. יש בדבר הזה ערך מוסרי עצום. יש אנשים שיש להם זכויות, אבל אלה הן זכויות מוסריות, לא זכויות משפטיות. יתכן שיש לדור הזה זכויות מוסריות, אך אין לו חכמה יותר מאשר אלה שיבואו אחריו. האם אנו בטוחים שאלה אשר יבואו אחרינו לא יהיה להם אותו שכל, אותה נאמנות שלנו, שהם לא יבינו את צרכי העם כמונו? מדוע נכבול אותם? אני חושב שהדבר הזה מופרך באופן מוסרי והגיוני …
וביחוד אין הגיון כי נעשה מה שעשו באמריקה: מסרו לבית משפט את הסמכות לפסול חוקים אם הם מתנגדים לחוקה … תארו לעצמכם שהעם רוצה משהו, ובאים שבעה אנשים המוכתרים בתואר של שופטים … ויפסלו חוק אשר העם רוצה בו! אצלנו תהיה מהפכה … אני חושב שמתן סמכות כזאת לשופטים הוא דבר ריאקציוני. אצלנו לא יהיה לדבר כזה קיום. הציבור לא ישלים עם זה.
הכנסת, או אם יהיה לנו מחר פרלמנט אחר, יקבל חוק אשר נשען על רצון הרוב, ובית המשפט יפסול אותו מפני שלדעתו איננו מתאים לאיזה פסוק בחוקה?! רק העם קובע את החוקה. חוקה זה מה שהעם רוצה לאחר דיון ובירור חופשי ולאחר הצבעה, אך אין למסור זאת לידי שופטים כפי שעשו באמריקה.
… מוטב שיעשו חוק רע, מאשר מיעוט ישתלט. יען כי לא יסבלו זאת! לא כל כך מהר מקבלים שלטון רוב אצלנו; שלטון מיעוט לא יקבלו. גם אין לכך כל הצדקה מוסרית, הגיונית…”
אדוני היו”ר, עד כאן דבריו של דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון.
כפי שהוא אמר, חמישה עשר אנשים המוכתרים בתואר של שופטים שפוסלים את החוקים שהעם רוצה בהם זה מעשה ריאקציוני, ולכן אנחנו עושים את המהפכה שעליה הוא דיבר.
נחזיר את ישראל להיות דמוקרטיה באמת.
