ישנו הבדל משמעותי בין ‘מבט מגזרי’ לבין ‘מבט כללי’.
בהקשר למינוי הפצ”ר החדש, ‘המבט המגזרי’ הביא לתמיכה בלתי מסוייגת במינוי.
אבל כדאי מאוד ללמוד מההיסטוריה, ואני רוצה להביא מספר דוגמאות מהעבר:
כאשר נפתלי בנט הפציע בשמי הפוליטיקה שמענו את אותם ניגונים של ‘המבט המגזרי’ – הוא גדל בערוגות של המגזר הדתי-לאומי, קצין בסיירת מטכ”ל, מלח הארץ, מנכ״ל מועצת יש”ע, עזר להתיישבות ועוד.
משלנו לגמרי. אין מתאים ממנו להנהגה.
את התוצאה כולנו מכירים – גניבת קולות הימין והקמת ממשלת בנט-לפיד-עבאס.
מי שהצליח להתעלות מעל ‘המבט המגזרי’ אל ‘המבט הכללי’, זיהה מיד את הסכנה שעלולה לצאת מבנט.
הדוגמה השנייה זהו אביחי מנדלבליט.
לכאורה מינוי מצוין. פצ”ר, בן של מפקד באצ”ל, חוזר בתשובה.
ממש מתאים להיות מזכיר הממשלה ולאחר מכן היועץ המשפטי לממשלה.
מנדלבליט התהפך על מדינת ישראל פעמיים.
פעם אחת, כאשר בתור פצ”ר הוא היה שותף, יחד עם הרמטכ״ל גבי אשכנזי, למרד כנגד הדרג הנבחר, כשהם טרפדו את מינויו של יואב גלנט לתפקיד הרמטכ״ל, לאחר החלטת ממשלה שהובילו ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק.
בהמשך הוא יטען ש:”שי ניצן מחזיק אותי בגרון”, בהקשר לפרשיית גבי אשכנזי ומסמך הרפז.
ובפעם השניה הוא התהפך עלינו עם הגשת כתבי אישום כנגד ראש הממשלה נתניהו, על כל תפירת התיקים והנזק הכבד שנגרם מכך למדינת ישראל.
הדוגמה השלישית שכדאי ללמוד מההיסטוריה זה רוני אלשיך.
גם הוא משלנו, דתי-לאומי, מתנחל, סגן ראש השב״כ שעשה דברים מופלאים.
מועמד אידיאלי לתפקידים בכירים מטעם הציבור הדתי-לאומי.
ראש הממשלה מינה אותו למפכ״ל המשטרה, אבל הוא הבין ‘באיזה צד מרוחה החמאה’ ואת מי כדאי לרצות והתהפך עלינו, נגד נתניהו ונגד הימין, עד להשתתפות במחאות האנרכיה של השמאל.
מהדוגמאות הללו אני לומד שלא תמיד ‘המבט המגזרי’ הוא המבט הנכון.
ומכאן למינוי הפצ”ר החדש.
אין ספק שעו”ד איתי אופיר הוא מלח הארץ, משלנו לגמרי, עזר רבות להתיישבות, ומבחינת ‘המבט המגזרי’ אין ספק שזהו מינוי ראוי מאין כמותו.
ואולם, חששותיי מהמינוי הזה נובעות מהמבט של מלחמת התודעה של השמאל כנגד הלגיטימיות של שלטון הימין.
קרן וקסנר משמשת כאחת הפלטפורמות העיקריות במאבק של השמאל הרדיקלי כנגד שלטון הימין.
עו”ד אופיר למד בתכנית הקצרה של קרן וקסנר. הוא מוצג כחבר ברשת העמיתים והבוגרים של קרן וקסנר, רשת שמופעלת כרשת דיפ-סטייט של מי שפועלים למען המדיניות המוצהרת של וקסנר, שכידוע נטועה עמוק עמוק בשמאל.
כולם מכירים את הקשר בין וקסנר לבין ג’פרי אפשטיין ואהוד ברק. הכול ידוע.
ומכאן נובעים חששותיי בהקשר של המינוי הזה.
ברור שהוא מלח הארץ, ברור שהוא עזר להתיישבות, ברור שהרצונות שלו טובים, אבל לפעמים האדם נתפס ברשתה של מערכת הנדסת התודעה, הוא חלק מהקבוצה הזאת ובודאי לא יוכל להתנתק ממנה ולפעול כנגדה.
הדוגמה הכי טובה היא, שרק לפני שלוש שנים, אותו איתי אופיר, בוגר קרן וקסנר, זה שהיה שותף עם גלי בהרב-מיארה באותו משרד, כשל בצורה חמורה, כאשר בהרב-מיארה ביקשה ממנו חוות דעת לגבי מינוי הרצי הלוי לתפקיד הרמטכ”ל.
עשרה ימים לפני הבחירות, ממשלת מעבר, כאשר ברור שזה מהלך שבא לסכל את האפשרות של הממשלה הנבחרת הבאה לקבוע את זהותו של ראש הצבא, אחד מעמודי התווך של הפקידות הבכירה, ובפועל אחד מעמודי התווך של הדיפ-סטייט.
עו”ד אופיר לא הפנה עורף למערכת אליה הוא מחוייב וכתב את חוות הדעת שאיפשרה, בסופו של דבר, למנות את הרצי הלוי לרמטכ”ל.
זו הסיבה שאני חושש ולכן הבעתי התנגדות למינוי הזה.
הלוואי ואתבדה, ואני מאחל לו בכל ליבי הצלחה רבה בתפקידו.
