לשאוב כוחות

מאין שואבים כוחות?
אני רוצה להביא מקבץ מדבריהם של בני משפחות של מי שנפלו בקרבות בשמחת תורה ולנסות לשאוב מהם כוחות לכולנו.
עמיחי וייצן הי”ד, חבר כיתת הכוננות בכרם שלום, נפל בקרב הגבורה בקיבוץ, כאשר הוא וחבריו מונעים מהמחבלים לבצע טבח בתושבים.
אשתו הגיבורה טליה אמרה את הדברים הבאים, ואני מצטט:
“אנחנו אנשים ממש פשוטים, שרוצים לחיות בפשטות ובתמימות ובטוב עם העולם.
עמיחי היה צינור מבחינתו ואיך שאני רואה אותו. כל עבודת החיים שלו הייתה לנקות את עצמו ולהיות עוד יותר צינור לדבר ד’ ולרצון ד’ בעולם”.
אביו, הרב יוסף וייצן אמר, שכששאלו אותו מאיפה ניקח כח, הוא אמר, שכתוב שאליהו הנביא ישיב לב אבות על בנים, ואנחנו כאבות מסתכלים על הבנים ומקבלים מהם המון כח.
אמו, הרבנית רחל וייצן, הוסיפה, ואני מצטט: “טליה בשבעה אמרה שעמיחי לא יצא כשכן. הוא יצא כלוחם למען כל עם ישראל, בשם כל עם ישראל ולשם ד’, ואם היו שואלים אותו עוד פעם, אני רואה אותו רץ עם חיוך ובשמחה לעשות את המשימה, ואני בטוחה שהוא היה עושה בדיוק אותו דבר. ויותר מזה, אם היו שואלים אותי עוד פעם, אני הייתי שולחת אותו, לאותו דבר”.
יחד עם עמיחי, נהרג באותו קרב גבורה גם ידידיה רזיאל הי”ד, שגדל עם עמיחי ביישוב פסגות, והגיע איתו ביחד לקיבוץ כרם שלום.
אשתו שירה אמרה, ואני מצטט:
“כגודל הזוועות, כמות הניסים והגבורה שהתגלתה הייתה פי כמה וכמה, זה נתן זקיפות קומה, חשבנו שאנחנו הולכים כצאן לטבח, אבל הסיפור שלהם הוכיח שאנשים נלחמו כמו אריות, גם במקומות שנרצחו הרבה יהודים, כולם נלחמו להשיב את חרפת ישראל”.
עמיחי ונינו הי”ד, לוחם מגלן, נהרג בקרב גבורה בכפר עזה.
וכך אמרה אמו רחלי ונינו, ואני מצטט:
“עמיחי נהרג כשניסה להציל את חיי מפקדו שנפצע במהלך טיהור בתים בכפר עזה. הם נלחמו שעות ארוכות. עמיחי היה רגוע, בקור רוח אמר לחייליו: ‘אני רק רוצה שתזכרו בשם מי אנחנו כאן ולשם מה אנחנו כאן’. המפקד שלו נפצע ועמיחי מתעקש לחלץ אותו. העלו אותם לרכב שפינה תושבים נוספים, עמיחי עוצר לו את הדם ואז מחבל יורה צרור לעבר הרכב, עמיחי היחיד שנפגע. החובש שטיפל בו אמר שהוא הסתובב הרבה בכפר עזה ופינה גופות וכולם היו עם מבטי אימה על הפנים, אבל עמיחי נהרג עם פנים של שבת קודש.
עמיחי היה איש של מילים. הנציח רגשות. כתב הרבה טקסטים מכוננים שהראו על נשמה גבוהה עם מודעות ברורה לתפקידה בעולם. אני מצטט את מה שהוא כתב: “כָּל חֶשְׁבּוֹן פְּרָטִי מִתְבַּטֵּל, נֶעְצָר – אֶל מוּל עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל מִיַּד צַר. בְּהֵד שָׁזוּר נֶצַח קוֹרְאִים אָנוּ – הִנְנוּ”. הוא כתב הרבה על המשכיות עם ישראל, ראה עצמו כחוליה בשרשרת: ‘אני עוד גחלת בתקומה’. כתב לרב שלו כך: ‘תוך כדי סחיבת פצועים – זו לא סתם זיעה, אלו דמעות של 2000 שנה'”.
משמחת תורה ועד היום מתגלה גבורה עצומה של חיילינו הגיבורים שממשיכים ללא הרף להילחם על תקומת ישראל בארצו.
אני מתפלל מכאן לנחמה לכל משפחות הנופלים והנרצחים בתוך שאר אבלי ציון וירושלים,
להשבת כל החטופים במהרה למשפחותיהם,
לרפואה שלימה לכל הפצועים,
ולחזרת כל המפונים לבתיהם בביטחון ובשלווה.
במהרה בימינו אמן.