השבוע עמד בסימן הניסיון לערער על זכותנו על ארצנו ועל הלגיטימיות והמוסריות של המלחמה עליה.
מספר מדינות החליטו להכיר ברשות המממנת טרור והמחנכת לטרור כמדינה.
המוסד המתקרא באופן ציני ‘בית הדין הבינלאומי לצדק’ השווה בין התליין לבין הקורבן, כאשר התובע הראשי שם ביקש לייצר סימטריה כוזבת ולהוציא צווי מעצר לראש הממשלה ולשר הביטחון ובמקביל לראשי החמאס שביצעו את הזוועות במתקפה בשמחת תורה.
מחריד לדמיין מוסד שכזה מעמיד לדין לאחר השואה את מנהיגי הנאצים יחד עם הפרטיזנים ולוחמי המחתרות.
הטשטוש המקומם הזה בין טוב לרע ובין אמת לשקר מתחיל מחוסר בהירות שלנו ביחס למושגים הללו.
ודבר ד’ בפרשתנו, פרשת ‘בהר’, מזכיר לנו את האמת הפשוטה – של מי הארץ ובידי מי היא הופקדה לנצח:
“כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם … וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח … כִּי לִי הָאָרֶץ … אֲנִי ד’ אֱלֹוקיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹוקים”.
שבת שלום ובשורות טובות
אבי מעוז
