ישנו קו שחורז בין המאמצים האדירים שמדינת ישראל השקיעה כדי למצוא את גופתו של הקדוש רני גויאלי הי”ד לבין הצורך להמשיך במימוש מטרות המלחמה עד השמדת החמאס ודומיו.
בין הצעת החוק שלי בעניין כיסאות גלגלים ממונעים שהשבוע אושרה במליאת הכנסת בקריאה ראשונה לבין עוד בעיות קשות במשרד החינוך שצריך לתקן ועליהן דיברתי גם השבוע בסדרת נאומי השקיפות שלי.
בין תפקידנו לעומת שתיקת העולם ביחס לרוע, כפי שהרחבתי בנאום לרגל יום השואה הבינלאומי לבין הצורך הקריטי לחזק את הזהות היהודית.
הקו החורז הוא הייעוד הגדול אליו נבחרנו בדברי הקב”ה לאבות וביתר שאת ביציאת מצרים ובמעמד הר סיני.
הייעוד להיות עם שחי על פי המוסר האלוקי, ושעתיד להוביל את כל האנושות אל הגאולה הפיזית והרוחנית השלימה של העולם.
בפרשת השבוע, פרשת בשלח, לאחר האירוע המופלא של קריעת ים סוף, עם ישראל עומד כולו ושר בנבואה את שירת הים, שאינה מסתכמת רק בהודיה על הניסים הגדולים שזכו לה, אלא נושאת עין עד לתכליתה של הישועה ולתיקון השלם של כל המציאות: “תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ד’, מִקְּדָשׁ ד’ כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. ד’ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד”.
שבת שלום ובשורות טובות
אבי מעוז