במוצאי השבת הקרובה, אור לי”ז בכסלו, ימלאו 78 שנים לאישור החלטת העצרת הכללית של האו”ם בדבר סיום המנדט הבריטי ותכנית חלוקת הארץ למדינה יהודית ומדינה ערבית.
מחד, הייתה זו, כדברי רבנו הרצי”ה זצ”ל: “בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד’ בנבואה בתרי-עשר – ‘ואת ארצי חילקו’ “.
ומאידך, אותה החלטה הובילה, מספר חודשים לאחר מכן, לאותו יום גדול וקדוש של הכרזת עצמאותנו, מימוש ריבונותנו וקיום לאומי של המצווה ששקולה כנגד כל המצוות, מצוות ישוב ארץ ישראל, על פי הגדרת הרמב”ן: “ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות”.
הריבונות ביהודה ושומרון, שעל החלתה אני נאבק בכנסת, היא המשך ישיר לכל אותם מאורעות גדולים במהלך תחיית האומה, וכפי שהרחבתי על כך השבוע מעל הדוכן.
בע”ה נזכה במהרה למימושה המלא של נבואת עובדיה שאותה נקרא השבת בהפטרת פרשת וישלח: “וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ וְיָרְשׁוּ בֵּית יַעֲקֹב אֵת מוֹרָשֵׁיהֶם. וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ד’ דִּבֵּר. וְיָרְשׁוּ הַנֶּגֶב אֶת הַר עֵשָׂו וְהַשְּׁפֵלָה אֶת פְּלִשְׁתִּים וְיָרְשׁוּ אֶת שְׂדֵה אֶפְרַיִם וְאֵת שְׂדֵה שֹׁמְרוֹן וּבִנְיָמִן אֶת הַגִּלְעָד. וְגָלֻת הַחֵל הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כְּנַעֲנִים עַד צָרְפַת וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב. וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַד’ הַמְּלוּכָה”.
שבת שלום ובשורות טובות
אבי מעוז