השבוע ציינו בכנסת לראשונה את מכתב ח”י המשפחות מגיאורגיה, אירוע היסטורי קטן לכאורה, שהתברר בסופו של דבר כנקודת ציון משמעותית בתולדות שיבת ציון (אני ממליץ לכם לחפש ולקרוא את המסמך המכונן הזה). דיברתי במליאה על הצורך שלנו לראות את ‘התוך והנולד’, כלשונו של מרן הרב קוק זצ”ל, במאורעות ההיסטוריים שאנו נתונים בהם בתהליך הגאולה.
יום קודם לכן, הרחבתי מעל הדוכן על הקשר המהותי והנשמתי שבין עם ישראל לארצו, ובהמשך השבוע, בציון יום פטירתו של ראש הממשלה, דוד בן גוריון ז”ל, הקראתי מדבריו על הקשר הייחודי הזה, שאין לו אח ורע בשאר אומות העולם.
בפרשת השבוע, פרשת ויצא, נקרא השבת על הליכתו של יעקב אבינו לגלות בחרן ועל חזרתו ממנה לאחר 20 שנה.
לאחר שיעקב שומע את דברי הקטרוג של בני לבן, ולאחר שהוא רואה את פניו של לבן ש”אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם”, מתגלה אליו ד’ ואומר לו: “שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ”.
נקרא כולנו יחד לרבבות אחינו שעדיין פזורים בארבע קצוות תבל: דברי הקטרוג כנגד עם ישראל ומדינתו נשמעים מכל עבר. אל תחכו שהקולות ייהפכו, חלילה, למעשים נוראיים שאנו מכירים כבר מהעבר. הצטרפו אלינו. שובו אל ארץ אבותיכם ולמולדתכם. אנחנו מחכים לכם.
שבת שלום ובשורות טובות
אבי מעוז