מה בין מתקפת הטרור בשמחת תורה תשפ”ד למבצע ‘עם כלביא’ תשפ”ה?
במתקפה הופתענו והגבנו
במבצע הפתענו ויזמנו.
לקראת המתקפה נרדמנו.
במבצע התעוררנו.
במתקפה, פקידים לא נבחרים, פעלו נגד הדמוקרטיה והדירו את נבחרי הציבור מהמידע הקריטי.
במבצע, ראש הממשלה הנבחר, הוביל את המערכה המופלאה.
לקראת המתקפה לובתה אש הסרבנות ופגעה בכשירות צה”ל.
לקראת המבצע ההתייצבות וההתנדבות הגיעו לשיאים.
לקראת המתקפה, היו מי שהצליחו לצערנו לעורר איבה ומדנים בין אחים, ובכך להחלישנו.
לקראת המבצע, עם ישראל הלך והתאחד לאגרוף עוצמתי.
לקראת המתקפה, באווירה הציבורית שבתקשורת היה הרבה ניכור כלפי כל מה שמריח זהות יהודית.
לקראת המבצע, אפילו התקשורת לא הצליחה להחביא את התפרצות הנשמה של עם ישראל שדרשה עוד זהות יהודית ועוד חיבור למסורת.
בדברים הבאים אני רוצה לנסות לנתח מה הסיבות שהובילו לכך, שלקראת המתקפה ראש השב”כ כשל בענק, ולעומת זאת, המוסד, לקראת המבצע, הצליח בענק.
השאלה המתבקשת היא מה ההבדל? הרי מדובר באותו חומר אנושי איכותי שממנו באים אנשי המוסד והשב”כ ובאותו תחכום ויצירתיות.
אין הכוונה לעסוק בביקורת על השב”כ, ולא לגרוע חלילה מהמסירות המדהימה של אנשיו, מהבכירים שבהם ועד לזוטרים, למען ביטחון ישראל, ממקצועיותם ומההצלחות הרבות לסכל טרור לאורך שנות קיומה של המדינה בכלל, ומאז שמחת תורה תשפ”ד בפרט, אלא זהו ניסיון לנתח ולהצביע על מה שהוביל לקונספציה ולאסון שהגיע בעקבותיה.
המוסד עוסק נטו בביטחון ישראל ופועל אך ורק כנגד אויבי ישראל.
השב”כ לעומת זאת, בנוסף לתפקידיו הקריטיים לביטחון ישראל, אחד מתפקידיו הוא לשמור על סדרי המשטר הדמוקרטי.
כאשר חלק מראשיו שוכחים שדמוקרטיה היא שלטון הרוב ושהחוק מכפיף אותם למרותה של הממשלה הנבחרת, הם יכולים להגיע לתפיסה מעוותת שמוּנַעַת מאג’נדה פוליטית, כאילו תפקידם הוא להגן על אג’נדות ותפיסות מסוימות מפני נבחרי הציבור.
וכאשר פועלת בשב”כ המחלקה היהודית, שבה משתמשים כנגד אחים באותן שיטות שמיועדות לאויבים, יכול להיווצר מצב של טשטוש אצל חלק מבכיריו ביחס להבדל שבין אוהב לאויב.
אם חפצי חיים וגאולה אנחנו, מוטל עלינו לדאוג, שהלביא, שקם מרבצו והתעורר מתרדמתו, לא יחזור לישון ולטשטש מחדש את תודעתו, אלא ימשיך את יקיצתו ואת שיבתו לעצמו ולייעודו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש.
